הפער בין המסרים האיראניים בפרסית ובין אלה ששוגרו לקהל בינלאומי באנגלית היה ברור. בתקשורת הפנימית הודגשו איומים ישירים, תוך שימוש ברטוריקה דתית ולאומנית חריפה. לעומת זאת, באנגלית פנו הדוברים לקהילה הבינלאומית בשפה דיפלומטית־משפטית, האשימו את ישראל בפשעי מלחמה והדגישו את זכותה של איראן להגנה עצמית. המסר באנגלית, שאיראן "אינה מעוניינת בהסלמה”, חשף צורך דחוף בהפסקת אש, שתאפשר למשטר להתארגן מחדש.
המתקפה הישראלית חשפה את חולשות איראן. פרסום מיידי של תמונות בכירי תוכנית הגרעין ההרוגים הוכיח מכה קשה בהרבה ממה שהמשטר ניסה להציג. בפועל, איראן איבדה את יכולתה להגיב והראתה את מגבלות ההרתעה שלה. גם אי־יכולתה של איראן להפעיל את חיזבאללה הציגה בעיה במודל ההרתעה.
ישראל זיהתה את הסתירות הפנימיות שבתעמולה האיראנית, והציגה את איראן כשחקן בלתי רציונלי ומסית לטרור. למרות הבהלה הראשונית בישראל מהאיומים האיראניים, ההנהגה הישראלית מיקדה במהירות את השיח בהישגים בשטח: חיסול שדרת הפיקוד של משמרות המהפכה, הרס תשתיות גרעיניות והבהרה שישראל אינה חוששת לפעול ישירות.
למרות מאמץ התעמולה האיראני, המציאות בשטח ברורה: תוכנית הגרעין ספגה מהלומה קשה וההרתעה נפגעה. המתקפה הישראלית אפשרה למשטר האיראני ליכוד זמני לאחר שנים של מחאה, אך מדובר באיחוד מלאכותי ושביר. המשטר בטהרן נותר חלש ופגיע מתמיד. מנגד, ישראל הוכיחה בשדה הקרב והתודעה כי לא תהסס להסיר כל איום קיומי, גם במחיר מלחמה כוללת.
התרעות פיקוד העורף