אי אפשר לנהל מדינה רק עם דובר צה"ל. בעוד הממשלה מצהירה על "עמידה איתנה", היא מתעלמת ממאות אלפי עצמאים שמאבדים את מקור פרנסתם. במלחמת "חרבות ברזל", שנמשכת כבר שנה ושמונה חודשים, העסקים נפגעים בעוצמה שמאיימת למחוק את עמוד השדרה של המשק הישראלי.
נתוני בנק ישראל והלמ"ס מצביעים על כך שכ־99% מהעסקים בישראל הם קטנים ובינוניים, המעסיקים כ־60% מהעובדים במגזר העסקי. כשמעל 80 אלף עסקים נמצאים באזורים שהוכרזו כאזורי עימות, והיתר מושפעים מירידה דרמטית בביקושים ומיציאת עובדים למילואים ממושכים – זו לא בעיה של פריפריה. זו בעיה של הכלכלה הישראלית.
בעיצומה של הסלמה ביטחונית נאלצים בעלי עסקים לזרוק סחורות, לשלם שכירות בזמן שהעסקים סגורים, להוציא עובדים לחל"ת. מי שקיווה לחזרה על מתווה הקורונה, התאכזב. אז, הממשלה ידעה לפצות במהירות, להעניק ודאות, לסייע בהתאוששות.
במצב חירום מתמשך, בתי עסק רבים בצפון נאלצו להתפנות ולהפסיק את פעילותם לחלוטין למשך חודשים ארוכים. אלה שבחרו להישאר פתוחים סבלו מירידה משמעותית בהכנסות. עסקים רבים בצפון התמודדו, וחלקם עדיין מתמודדים, עם קושי בגיוס עובדים, ירידה דרמטית במכירות, עלויות מימון גבוהות ובעיות לוגיסטיות מורכבות. אבל הבעיה החמורה ביותר הייתה חוסר השוויון בפיצויים. עסקים שנמצאו מחוץ לטווח הפינוי הרשמי לא קיבלו את אותה תמיכה ממשלתית, אף שנפגעו באופן קשה לא פחות מאלו שבתוך טווח הפינוי.
הפתרון מונח על השולחן: מתווה פיצויים קבוע, שייכנס לתוקף אוטומטית עם הכרזה על מצב חירום. לא ועדות, לא דיונים, לא פוליטיקה. מנגנון חוקי, שוויוני, שקוף. הממשלה כבר עשתה זאת בקורונה. היא יכולה לעשות זאת שוב. כל יום שבו אין מתווה פיצויים הוא יום של פגיעה כלכלית נוספת. כל דקת השתהות היא חותמת על סגירת עסק.
התרעות פיקוד העורף