כצעיר ישראלי, אני רואה את המציאות בישראל בעיניים פקוחות. מאז 7 באוקטובר כולנו נושאים באלונקה, אבל בעוד שאנחנו מתמודדים עם איומים חיצוניים, אסור לנו להתעלם מהאתגרים הפנימיים - הפערים החברתיים, אי-השוויון בנטל ומשברי הדיור, החינוך והבריאות. אני מאמין שניצחון אמיתי אינו רק צבאי. הוא טמון ביכולת שלנו לבנות חברה מאוחדת שבה כולם שותפים לזכויות ולחובות. איגדתי את תכנית העבודה שלי לחברה הישראלית אחרי המלחמה בשש נקודות:

1. הגיע הזמן לדבר אמת: מאז 7 באוקטובר כולנו נושאים את האלונקה. בצבא, במילואים, בעורף, בעשייה אזרחית. אבל ההתגייסות הציבורית לא משכיחה מאיתנו את הערב שלפני התקיפה מאיראן, ואת זה שההנהגה בורחת מאחריות לסוגיות שבוערות בנו ושמפרידות בינינו פנימית.

חוק הפטור וסוגיית הגיוס נראה כמו שיח מהעבר, אבל הם בעצם עדיין אתגר קיומי לישראל - שיח של פירוד, קרבות אגו, סדר יום שמוכתב מטוויטר במקום מהשטח. אין לזה זמן או מקום יותר. מי שרוצה לנצח לא מחפש את מי להאשים, אלא את מה שאפשר לתקן. והיום צריך לתקן הרבה: ביטחון רופף, משילות חסרה, חוסן שמועמד במבחן שוב ושוב וחברה עייפה ומפולגת.

2. לנצח זו לא רק מילה ביטחונית: הישגי ישראל מול איראן מוכיחים: כשיש נחישות, כשיש חזון - אפשר לנצח. עכשיו צריך להביא את הרוח הזו גם הביתה. הניצחון האמיתי יקרה לא כשנשתיק את היריבים, אלא כשנפסיק לראות אחד את השני ככאלה. זה לא דורש אחידות, אלא הנהגה שמבינה שאחדות היא אינטרס לאומי.

3. אחדות – לא טשטוש, לא ויתור, אלא חוזה חדש: אחדות היא לא הסכמה על הכל. היא הסכמה על העיקר: מדינה אחת, עם אחד, מערכת אחת של זכויות וחובות. אין מגזר מיוחד, אין פטורים מובנים מאליהם, אין קהילות שמחזיקות במונופול על הציונות. כולנו באותה סירה, וכשכולם חותרים - היא שטה.

4. חזית הפנים – לא פחות חשובה מחזית החוץ: האיומים החיצוניים ברורים, אבל הסכנה הפנימית שקטה יותר ומתמשכת. פערי אמון מול מוסדות המדינה, חוסר שוויון בנטל, משבר בדיור, בחינוך, בבריאות וביוקר המחיה. הציבור מבין שהמערכה על עתיד ישראל לא מוכרעת רק בטהרן, אלא גם בבאר שבע, בפתח תקווה ובמשרדי הממשלה בירושלים. זו האחריות של ההנהגה: להילחם לא רק באויב, אלא גם בבעיות שכולנו חיים בתוכן מדי יום.

אלון טירר יו''ר תנועת הצעירים בישראל (צילום: יח''צ)

5. זה אפשרי – ראינו את זה קורה: כשהמצלמות כבויות, 90 ח"כים מסכימים על 80% מהנושאים. כך גם הציבור. אז למה במציאות אנחנו מקבלים רק את ה־20% של המריבה? הגיע הזמן להפסיק את הציניות, להחזיר את ההיגיון, לבחור הנהגה שמסוגלת להוביל, לא רק להגיב.

6. דור חדש – אחריות חדשה: ההזדמנות ההיסטורית מולנו: לנצח בחוץ, ולבנות בפנים. לא עוד "כולם צודקים, ואף אחד לא מתקן". לא עוד פירוד שמתחפש לאידיאולוגיה. אם אנחנו, בני ה־20 וה־30, הצלחנו לקום ולעשות, אז אין סיבה שמי שנמצא בשלטון לא יצליח. זה הזמן להנהגה בוגרת, שמבינה: כדי לנצח - באמת דרושה לנו אחדות.

הכותב, בן 27 מתל אביב, הוא יו״ר תנועת הצעירים בישראל.

מערכה על עתיד ישראל לא מוכרעת רק בטהרן - אלא גם בבאר שבע

יו"ר תנועת הצעירים בישראל מציג תכנית בשש נקודות לחברה מאוחדת ושוויונית לאחר המלחמה, הקוראת להנהגה אחראית שתטפל באתגרים הפנימיים לצד הביטחוניים