בינתיים מדובר על עסקה חלקית, שגם היא נחלקה לפעימות משנה, להפסקת אש זמנית ולשחרור עשרה מהחטופים החיים ועוד חטופים חללים.
תהיה זו שמחה גדולה לראות חטופים מתאחדים עם בני משפחותיהם אחרי 20 חודשים בשבי הנורא. מי יהיו עשרה אלה, ומי יהיו האומללים שיישארו מאחור – לעת עתה אין אנו יודעים. שמחה על המשוחררים מצד אחד, ועצב מצד שני על אלה שימשיכו להינמק במנהרות. סלקציה מכאיבה.
הנה כי כן, ארגון טרור נאצי מוסיף לתעתע בישראל, בארצות הברית, בעולם החופשי כולו, משחק בכוחנות על גבם של חטופים חפים מפשע ועל גבם של המוני נתיניו המסכנים, מציב תנאים, מערים מכשולים, מושך זמן. זאת, לאחר שהטריטוריה שהייתה בשליטתו ההדוקה הפכה לעיי חורבות, אלפים מבני עמו נהרגו באשמתו, עשרות מאנשיו מחוסלים מדי יום. גם אחרי כל אלה, ממשיכות שאריותיו לפרוט על עצבינו.
איך זה קורה? איך ברברים אלה זוכים לתמיכה בעולם הערבי ול”הבנה” בעולם המערבי? קודם כל, בגלל שנאת ישראל והמדינה היהודית, והאנטישמיות שהרימה ראש. למה שחמאס לא יקשיח עמדות כשמדינות “נאורות” כספרד, נורווגיה, אירלנד, איסלנד וסלובניה מחרימות את “האויב הציוני”? כשתעמולת הזוועה שלו מכה הדים באירופה המתאסלמת? כשאירועי השבעה באוקטובר נמוגים מהזיכרון, ורק המראות בעזה, קשים ככל שיהיו, מעוררים את רחמי הצרפתי מקרון ודומיו?
מבחינת חמאס, כדאי לו להמשיך ולהתל בנו, להתעלל בחטופים ובבני משפחותיהם, כשהוא נסמך על קולות של האשמה עצמית העולים מתוך ישראל, כשהוא שואב עידוד מהכותרות בעיתון העברי הנחשב, "הארץ".
בהיות חמאס גוף בלתי רציונלי לחלוטין, שנאתו לעם היהודי מכתיבה את הליכתו העיקשת עד סופו המר. בידו קלף מיקוח חזק – החטופים שאנחנו כה כמהים לשחרורם. לכן הוא מעלה את הדרישות והמחיר. ארגון טרור מרוסק, שחיי אדם נחשבים בעיניו כקליפת השום, שנשען על אידיאולוגיה פונדמנטליסטית, מתעתע במדינה שלה הצבא הכי חזק במזרח התיכון, במנהיג הכי חזק בעולם, במעצמה הגדולה ביותר.
גם לאחר שיואיל לשחרר באותה עסקה מדוברת חלק מהחטופים, עדיין נשארת בידי חמאס יכולת מיקוח מול מדינה מתגוננת, דמוקרטית, שמתנהלת על פי כללים של בני אנוש. גם כשישראל הוכיחה את נחת זרועה במדינת האם של הטרור במזרח התיכון, איראן, אחרוני חמאס רואים בחטופים שבידם את קלף הביטחון המדומה.
זכור לכל אותו משא ומתן מורט עצבים שניהלו הטרוריסטים על שחרור חטוף אחד, גלעד שליט. יותר מאלף אסירים קיבל חמאס תמורת שחרור החייל הישראלי. מחיר שיצר תקדים. והמחיר מאמיר ככל שיוטחו בקרבנו האשמות על עיכוב המשא ומתן מצד ישראל, כביכול.
גם המנועים שמתחממים לקראת הבחירות, והרצון בשמאל להקדימן, אינם תורמים לסיום פרשת החטופים. האופוזיציה, בגיבוי חלקים נכבדים בתקשורת, עטה על מלכוד החטופים כעילה להטחת האשמות בממשלה, מה שעלול רק להאריך את סבלם של החטופים ואת קשיחות הלב של שוביהם.
דמוקרטיה? בעיני חמאס זוהי חולשה מובנית שיש לנצלה. כשלטון קשוח, כל עוד הוא שורד, ארגון הטרור מדכא כל קול של מחאה בעזה, מוציא להורג בסיטונות את אלה שנחשדים בסטייה, בהשמעת בדל ביקורת, ואינו זז במילימטר מהשאיפה הדרקונית ל”פלסטין מן הנהר ועד הים”.
העם החי בציון הוא רחמן, פולמוסן, דמוקרטי – וטוב שכך. עם זאת, למרות החולשות שלנו, כפי שהן מצטיירות בעיני האויב המוכה, גם מולו עלינו לקום “עם כלביא” ולהביא לקץ שלטון האימים של חמאס.
התרעות פיקוד העורף