בעת שישראל מתאבלת על האובדן הטרגי של חמישה חיילים מיחידת נח"ל חרדי ביום שלישי האחרון ומתפללת לרפואתם של 14 פצועים נוספים, הגיע הזמן לעצור ולהתעמת עם אמת כואבת: ישנו מאמץ מתמשך מצד גורמים מסוימים לייצר תדמית כאילו החרדים הם זרים למאבק על קיומה של ישראל. זהו שקר מסוכן.
הציבור החרדי לא עומד בצד. בנינו במדים. משפחותינו שכולות. חיילים חרדים מסכנים — ומאבדים — את חייהם בעזה, עומדים כתף אל כתף עם אחיהם לנשק. דמם ניגר על אותו החול. הקרבתם ראויה לאותו כבוד. התעלמות מהתרומה הזו או זלזול בה מהווים פגיעה לא רק בהם, אלא גם באמת, באחדות ובצדק.
ולמרות זאת אנו עדים למסע הסתה תוקפני, המונע בעיקר ממניעים פוליטיים של השמאל, שמנסה לצייר את כלל הציבור החרדי כמשתמטי גיוס ונטל חברתי. פוליטיקאים קוראים למעצר המוני של תלמידי ישיבה — תלמידי חכמים שה"פשע" היחיד שלהם הוא דבקותם הדתית. יש המשווים אותם אף לאיומים ביטחוניים, בדומה לרטוריקה השמורה בדרך כלל לאויבי המדינה. את ההשמצות הללו יש לעצור.
יש בכך הד קל מדאיג למסעות השמצה היסטוריים אחרים, כולל עלילות שווא פוליטיות כמו "תיק רוסיה" שנועד לפגוע בנשיא טראמפ במהלך כהונתו — ובישראל, מתוך מטרה אחת: להפיל את נתניהו ואת ממשלתו. שוב אנו עדים לכך שגורמים פוליטיים משתמשים בהכפשה ופלגנות כדי לצבור כוח, והפעם תוך הפניית אצבע מאשימה למיעוט מסור כקורבן תורן בעיתות מלחמה.
יש לשים דברים בפרופורציה. 50,000 תלמידי הישיבות שנמצאים בלב הוויכוח הזה מהווים פחות מחצי אחוז מאוכלוסיית ישראל. הם אינם איום קיומי. הם אינם משתמטים במובן המסורתי. הם חלק מקהילה דתית עתיקת יומין, קהילה שמקדימה את הציונות ואת המדינה, שורדי מסורת שכמעט ונכחדה בשואה. אותם פנים, אותם בגדים, אותן פאות וזקנים שמוצגים ביד ושם — אלה שנגררו ברחובות ונשלחו להשמדה — מוצגים כעת שוב כ"אויבי המדינה", עם איומים לעצור אותם ברחובות ובמחסומים. האם זהו הדימוי שראוי לנו? האם זו התמונה שהממשלה הישראלית רוצה שתופיע בעיתונים בגרמניה וברחבי העולם? האם לא למדנו דבר מההיסטוריה שלנו?
האם ארצות הברית הייתה אי פעם מציעה לבטל את אורח החיים הדתי של קהילת האיימיש בשם "האינטרס הלאומי"? לעולם לא. אך כאן, במדינה היהודית, יש מי שדורש לגייס בכפייה או לכלוא צעירים שמקדישים את חייהם ללימוד התורה — עמוד התווך של רציפות העם היהודי, שאותו הבטיח בן גוריון לשמר בעת הקמת המדינה. אך השמאל בישראל מוכן לעשות הכל כדי להפיל את נתניהו מהשלטון.
אפילו למינים בסכנת הכחדה — בין אם הם עופות או פילים — ניתנות הגנות חוקיות למניעת היעלמותם. האם לא מגיעות הגנות דומות לאחת המסורות העתיקות והקדושות ביותר ביהדות?
נכון, לא כל החרדים משרתים בצבא. אך רבים כן משרתים. וכולם תורמים — אם בשירות לאומי, בעשייה חסדית או בשמירה על לב המסורת היהודית. אור התורה האיר את דרכנו במשך אלפי שנים. גם כיום הוא ממשיך להאיר — בבית המדרש של בני ברק, בבתי הכנסת של ירושלים, ואף דרך המדים של חיילי הנח"ל החרדי.
דיווחים אחרונים בבריטניה חשפו שיותר מ-250,000 פוסטים ברשתות החברתיות שתמכו בעצמאות סקוטלנד נעלמו לפתע לאחר תקיפה אווירית של ישראל באיראן — מה שמעיד על כך שמדובר בקמפיין הכפשה חיצוני, כלי במלחמה פוליטית שמטרתה פילוג והחלשת בריטניה. המצב הזה משקף מציאות עמוקה יותר: גם ישראל מתמודדת עם קמפיינים מתוזמנים של דיסאינפורמציה מצד השמאל, שמטרתם לערער את היציבות מבפנים. אותם כוחות פוליטיים או זרים שמנסים להפיל את ממשלת נתניהו עושים זאת על ידי הסתה נגד הציבור החרדי — מציגים אותו באופן שקרי כמשתמט מגיוס ומסמנים אותו כאיום לאומי. הקמפיינים הללו אינם אותנטיים. הם מכוונים, מפלגים ומסוכנים — ויש לחשוף ולדחות אותם כפי שהם: מלחמה פוליטית ממומנת וזרה שנועדה לקרוע את המרקם החברתי והמנהיגותי של ישראל בעת מלחמה.
חובה עלינו להפסיק את השיסוי הפוליטי בקהילה שמייצגת את נשמת אפו של עמנו, ולקרוא תיגר על "עלילת רוסיה" החדשה — הפעם נגד המגזר החרדי — שנועדה להפיל את הממשלה. יש לדחות קמפיינים פוליטיים שמתחפשים ל"אינטרס לאומי". ויש לחלוק כבוד לחיילים החרדים שמסרו נפשם בעזה — לא רק בתפילות, אלא בהוקרה ציבורית והכרת תודה לאומית.
בעת מלחמה ושברון לב, האחדות היא הדרך היחידה קדימה. עלינו לעמוד יחד — לא רק לזכר הנופלים, אלא להגנת הערכים שלמענם מסרו את חייהם: אמונה, משפחה, חירות, והקשר הנצחי בין עם ישראל לתורתו הקדושה.
התרעות פיקוד העורף