מדינת ישראל היא יצרנית האירועים הבולטת ביותר בעולם. מראשיתה, ובמשך 77 שנותיה, היא מביאה היסטוריה רצופה של מלחמות והסכמי שלום, כיבושים ונסיגות, עליות, מורדות וזעזועים. עצמאותנו כרוכה במחיר דמים כבד. מדינה יהודית שקמה בתוך מרחב ערבי־מוסלמי ענק, שאינו מעכל את עצם קיומה בתחומו. ישראל נאלצת להיאבק בהתמדה על שרידותה מול צונמי מתמיד של איומים מחוץ ומבית.
למן הכרזת עצמאותה, ישראל נתונה במצב גיאופוליטי שאין לו אח ורע בתבל. מכל עבר, לאורך כל שנות קיומה, נשמעות קריאות להשמדתה. מדינות תבל בוחנות אותה בזכוכית מגדלת, בעוינות ואף בקנאה, שופטות את התנהלותה לחומרה, דורשות ממנה מה שאינן דורשות מעצמן וממדינות אחרות. שלא ברצונה, ישראל היא נושא מרכזי בדיוני האו"ם על כל מוסדותיו – כמובן, לשלילה. מדינה לבדה תשכון.
בתולדותינו, אירוע גורר אירוע. מלחמת ששת הימים הביאה את שחרור יהודה ושומרון, איחוד ירושלים והתיישבות. מלחמת יום הכיפורים הולידה אירועים חשובים לא פחות: המהפך השלטוני, הסכמי השלום עם מצרים וירדן, החלת החוק והשיפוט ברמת הגולן. כך גם, ובמיוחד, האירוע הטראומטי של 7 באוקטובר. שנה ועשרה חודשים של מלחמה שנכפתה עלינו, שבה הדפנו את ארגוני הטרור והוכחנו שוב את עוצמתנו ואת רצון הקיום שלנו. דף חדש, עקוב מדם, טעון בדאגות, נפתח באותו יום מר ונמהר בתולדות המדינה. אנחנו בתקופה חדשה, שונה מכל מה שקדם לאותו מחדל אסוני.
אלה היו ימי בלהות, שערוצי הטלוויזיה חוזרים ומראים לנו שוב ושוב בימים אלה. עם זאת, מלחמת אחים שהייתה על הסף לא פרצה – בעיקר הודות לעוז הרוח ולאמונה של אלפי המפונים ותומכיהם. פצע העקירה נטבע בלב האומה. חמור מזה: לקח הצעד ההתאבדותי נחקק היטב בתודעת אויבינו ועודד אותם בניסיונם לפעול להשמדה.
מכנים אותה התנתקות, הפרדה, כביכול, בין יהודים לערבים. הכיצד? הערבים נשארים על מכונם, ואילו היהודים זזים משם, מתנתקים, ואם תרצו – בורחים. בצדק מכנים אותה עקירה או גירוש. יהודים גורשו בידי שלטון יהודי מחבל ארץ במולדתם ההיסטורית. במבטו המוטעה של האויב הערבי, היהודים כנראה לא באמת דבקים בקרקע – וכך, כנראה, גם במקומות אחרים ב"פלסטין". כל שצריך הוא להגביר את הלחץ, לאיים עליהם, להפחיד אותם, לפגוע בהם, לנסות שוב ושוב לתקוף.
המילה היאה ביותר לאותה התנתקות אומללה היא טרנספר. מושג מעורר חלחלה, שיפי נפש בתוכנו מזהירים אותנו מפניו ככל שמדובר באוכלוסייה ערבית כלשהי. לא כן ביהודים. טרנספר שממשלה יהודית ביצעה בכוחנות לכעשרת אלפים מתיישבים. אפילו לא טרנספר מרצון של גנדי. “תשעה באב" של גוש קטיף.
תוצאתו זועקת זה 20 שנה לשמיים: הרס יישובים פורחים, גרירת תושביהם בכוח מבתיהם בידי חיילי צה"ל הדומעים, והשארת השטח לברברים של חמאס. מעתה, אמרו התומכים, אין להם עילה לתקוף אותנו. הם ילכו בעקבות המתיישבים היהודים, יקימו על החורבן היהודי כפרים משלהם, עזה תהיה כסינגפור. שלום ישרור בגבול.
הרוב השפוי לא ייכנע ללחצים מבית ומחוץ להקמת “מדינה פלסטינית", שתהיה סכנה קיומית לישראל, ולא יאפשר טרנספר לחצי מיליון תושבים ביו"ש.
התרעות פיקוד העורף