לשני אתגרים אלה מכנה משותף ברור: ניהולם על ידי ממשלת ישראל וצבא ההגנה לישראל נעשה עמוק בתוך עולם של אשליה והונאה עצמית, ובשגרת סיסמאות חלולה. ובשני אתגרים אלה אנו נכשלים ונמשיך להיכשל, על שום שאנחנו מנסים להתמודד עימם כשאנחנו כאילו משועבדים לצורך בלתי נמנע לשקר לעצמנו.
לאחר שנתיים כמעט של מלחמה, ברור שהיה על ממשלת ישראל להוביל לסיומה. אנחנו מפסידים במלחמה זו מפני שהמשכנו לטעון כי נשיג ניצחון מוחלט: גם נשחרר את החטופים וגם נשמיד את חמאס. שיקרנו לעצמנו ושיקרנו לחיילים.
כן, אפשר להשיג ניצחון מוחלט על חמאס. הוא יושג במחיר חייהם של עוד מאות חיילים, בהוספה של מאות משפחות למעגל השכול שלנו. הוא יושג בהריגת עוד אלפי עזתים. זה יהיה גרוע יותר מניצחון פירוס ההיסטורי. מחיר הניצחון יגבר על תועלת הניצחון.
הממשלה שלנו מסרבת להוביל לסיום המלחמה בעזה מחשש שזה יסמן את ניצחון חמאס ויוכיח את שגיאותיה. אבל אם היו לה מעט תבונה, מעט אחריות לאומית ומעט השראה, היינו יכולים לצאת מעזה ולהפוך את פני הדברים. להודיע לכל המדינות הפונות אלינו בבקשה שנפסיק את המלחמה שאנו נענים לפנייתן.
היינו דורשים שבמקביל ישוחררו החטופים בעסקה מהירה, ואף מתחייבים שלא נחדש את המלחמה בעזה במשך חמש שנים, אלא אם נותקף. היינו מעבירים לחמאס את ההתמודדות עם האוכלוסייה העזתית המרוסקת, והיינו מתחילים בכנות, בתיאום עם הצלב באדום, במתן סיוע הומניטרי ורפואי למאות ילדים ותינוקות עזתים. מהלך כזה היה עושה את ההבדל ומוציא אותנו מעזה כמדינה הומנית, ולא תבוסתנית.
החוק שעליו מדברים, ושכאילו מצפים לו, אם יושלם, יהיה חייב להתייצב על אדני אפליה ואי־שוויון. הוא יפלה לטובה מגזר ענק בישראל ויבדיל בין דם לדם. דינו להיפסל על ידי בית המשפט והציבור השפוי.
סוף־סוף צה”ל עושה היום את מה שהיה צריך לעשות תמיד: לאכוף את חוקי המדינה. אף פוליטיקאי לא יכול לעצור אותו, כי הוא פועל כחוק. רק צה”ל יכול להביא לשינוי. אם מנהיגי המדינה כיום אינם מבינים זאת, או מעמידים פנים כאילו אין הם מבינים זאת, הם גוררים את כולנו להתנגשות עוצמתית ובלתי נמנעת בין המגזר החילוני־ליברלי ובין המגזר החרדי. הפתרון היחיד הוא להמשיך ולגייס בכפייה את צעירי החרדים. מול מחאות והפגנות יהיה מבחן האמת של צה”ל. רק דרך נחישות והתמדה נוכל לשנות את המצב.
התרעות פיקוד העורף