ההסברה הכושלת שלנו מתחילה בהדחקה עצמית של מאורעות השבעה באוקטובר. אילו היינו באמת מפנימים את מה ששם ארע היה לנו הרבה יותר קל להסביר את עצמנו. אני מתכוון בעיקר לצנזור "סרטון הזוועות" בארץ והאפשרות לראותו רק בחו"ל. אבל אם לנו אסור לראותו כיצד נעודד את העולם לצפות בו? כאן טמון הכשל העצמי שעליו כבר התרעתי ביוני האחרון "מי מפחד מהאמת של ה-7 באוקטובר: האם להקרין את סרטון הזוועות?".
והנה כמה מחשבות מחוץ לקופסה שיכולות לקדם את ההסברה הישראלית:
- ההסברה הפלסטינית המצוינת מבוססת בעיקרה תמונות. צריך להכיר במגבלות המוח האנושי המעדיף תמונות על מלים ולעבור גם אנו להסברה בתמונות: ליצר סרטונים קצרים המדגימים איך חיילי צה"ל נלחמים, במי הם נלחמים, לשתף את העולם בדילמות הלגיטימיות שלנו - להרוס בתים כדי לא לסכן את חיילנו, לחלק מזון אל מול המון מסתער. הכנות הזאת עובדת בייחוד לאחר סרטון הזוועות.
- יצירת משחק מחשב שמסביר את הדילמות של חיילי צה"ל בעזה או של מדינת ישראל. על הצופה לבחור כיצד הוא היה מתנהג בנסיבות האלה. האם יבחר לסכן את חייליו או את האוכלוסייה תומכת החמאס שכוחות הנוח'בא מתחבאים בתוכה? כיצד יתמודד עם נושא החטופים? כיצד יבחר לחלק את המזון לאור השתלטות חמאס עליו? האם הוא מציע להיכנע ללחץ בינלאומי? וכדומה. עלינו לא להציג עצמנו כצדיקים, מחקרים מראים שדווקא האמת יוצרת אמון ומאפשרת לגולש להזדהות אתנו.
- להפיץ את הסרטונים שחמאס עצמו מעלה לרשתות – למשל סרטון שמראה את הרעב בעזה ובהמשך אותו הסרטון מתברר שחמאס אחראי לרעב זה. כלומר, מתחילים מתעמולת חמאס שמהר מתהפכת על יוצרי תעמולה זאת. זוהי שיטה טובה משום שהיא מפתה את הגולש הפרו פלסטיני לצפות בסרטון ושוללת ממנו את היכולת לעשות שימוש בתמונות אלה.
- בתוך כל הסבר או משחק הייתי משלב פלשבקים מסרטון הזוועות. רוצה לומר לגולש – זה מה שהחייל הישראלי רואה אל מול עיניו כשהוא נלחם במחבלים. זה מה שכל אזרח ישראלי שומר עמוק בתוך הלא מודע שלו.
התרעות פיקוד העורף