היו שגרסו כי אפשר היה, נכון לאותו זמן, להשאיר את המנדט הבריטי על כנו ולהסתפק בהתרת עלייתם לארץ ישראל של כמאה אלף יהודים – דבר שהיה משמר את הרוב הערבי בין הירדן לים. טירוף זה מקביל, בעיניי, לגישה שלפיה יש להקים “מדינה פלסטינית” כדי לקדם חלומות הזויים על “שלום בין העמים”.
בן־גוריון ידע את הסכנות הטמונות בכל אחת מהחלטותיו, אולם נחישותו לא קרסה מול איומים קיומיים. הוא לא יכול היה – וגם לא רשאי היה – לקבל החלטה שונה מזו שקיבל. מנהיגות של פלדה צריכה להתקיים בנו גם בימים אלה. מאומה, מלבד ניצחון חד־משמעי, לא ישאיר אותנו לאורך ימים על המפה.
אני אומר את הדברים בחרדת קודש, מתוך ידיעה ברורה שאנחנו עומדים בפני הכרעות קיומיות. הפסקת המלחמה ברצועת עזה, בשלב זה, גורלית להמשך קיומנו במקום הזה. השארתו בשלטון של ארגון טרור שחרת על דגלו את השמדתה של הישות הציונית, אין רעה ממנה.
עברתי על השמות של כל החתומים על “המכתב” הקורא לכניעה – ולא מצאתי אפילו שם אחד של מי שהתנצל על תחזיות העבר שלו. הרי מובן לכל שהשארת חמאס על מכונו תגזור כליה על הנגב כולו. יישובים רבים יישארו נטושים. תושבים יסרבו להתגורר בהם.
ערים פורחות, כשדרות, אופקים ונתיבות, יתרוקנו מתושביהן. שלא לדבר על ההשפעה שתהיה לכישלון ישראל מול חמאס על ארגוני טרור בכל המזרח התיכון. לכל יהיה ברור איך מנצחים את הצבא החזק באזור. גורלה של המדינה היהודית יהיה נתון לחסדיהם של מבקשי רעתה.
אינני יודע איך לומר זאת במילים עדינות יותר: מי שאינו רוצה במדינה יהודית ריבונית, חזקה ונחושה לשמור על עצמאותה, מוזמן לעזוב אותה לכל הרוחות. “כל הירא ורך הלבב”, כנאמר במקורותינו, יכול שלא להשתתף בלחימה על עצם קיומנו. עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה.
התרעות פיקוד העורף