ראיתי את התמונות, והן מחזירות אותי עשרות שנים לאחור, אל תוך טנקים מפויחים, אל גופותיהם הקדושות של לוחמים צעירים. במו ידיי הוצאתי אותם, גיבורים שנתנו את חייהם למען עם ישראל. רבנים היינו, אבל קודם כול אנשים שראו את הזוועה, אוהבים היינו ושלובי זרוע עם הלוחמים, בני תורה אמיתיים היינו שחוו את הכאב, ושכל תכליתנו הייתה לכבד את המתים.
אני מביט בריקודים הפרועים מול כותל השמות ודמעות חונקות את גרוני. על הלוח הזה חרוטים שמות של חברים, מפקדים ולוחמים, שהיו מיטב בניה של האומה. חלקם חילונים, חלקם דתיים, כולם חרדים לעתיד אומתנו, שהתגייסו כדי להגן על המולדת. הם נפלו כולם כאחד, מתוך תחושת שליחות עמוקה, ובמותם ציוו לנו חיים.
מי אתם, פורעים חסרי בושה, שחושבים שבשם התורה אתם רשאים לרמוס את זיכרון החללים? התורה כולה היא תורת חסד, תורת כבוד האדם ותורת הערבות ההדדית – שמעולם לא הצדיקה מעשים כאלה. התורה מלמדת אותנו לכבד, לזכור ולכאוב על כל נפש יקרה. מעשיכם הם חילול ה' נורא, שבמקום לקדש שם שמיים, אתם מחרפים אותו ברבים.
קודמיכם לפני אלפי שנים רקדו מול עגל הזהב, ובעקבות מעשיהם נשברו לוחות הברית. הם רקדו מול עגל שאין בו ממש. אתם רקדתם מתוך ביזוי מול כותל קדוש שבו חקוקים שמותיהם של מיטב חברי לוחמי השריון הי"ד. אתם ממשיכי עדת קרח, ומעשיכם מעידים בכם כי עבורכם גם הלוחות השניים ראויים היו שיישברו.
זיכרון חללי השריון קדוש, ואיש לא יפגע בו. לא היום ולא לעולם. ומי שינסה, ייתקל בחומה של זעם וכאב, ובעיקר בתגובה תקיפה ובלתי מתפשרת מכל מי שזיכרון הנופלים יקר לליבו, ובראשם חרדים אמיתיים.
התרעות פיקוד העורף