מזרח הים התיכון ידע עדנה ברוב המדינות השוכנות לחופיו. גילוי הגז במימי הים והתפתחויות אסטרטגיות נוספות חיזקו את שיתוף הפעולה האזורי, כפי שהומחש במשולש האסטרטגי ישראל־יוון־קפריסין ובכינונו של פורום הגז האזורי בינואר 2019. טורקיה נעדרה מתהליכים אלו, ולא בכדי, והיא לא רוותה נחת מכך.
למרות התמשכותה של מלחמת “חרבות ברזל”, והעלייה החדה בביקורת כלפי ישראל, איתנותה של הארכיטקטורה האזורית שנבנתה בעשור האחרון לא נפגעה באורח משמעותי, אף שהיא נתונה תחת לחצים לא מבוטלים.
במקביל, מתפתח בחודשים האחרונים מוקד מתיחות בין טורקיה ליוון. שתי המדינות הצליחו קודם לכן לשפר את יחסיהן, כולל פגישות פסגה בין שני המנהיגים ואימוץ מדיניות של “שכנות טובה”. כעת חשים באתונה אי־נוחות מהשיפור בביטחון העצמי הטורקי. הסוגיה שסביבה מתנקזים חילוקי הדעות נוגעת לכבל החשמל התת־ימי שאמור לחבר בין יוון לקפריסין, ובהמשך גם בין ישראל לקפריסין.
הפרויקט היווני־קפריסאי הוכר על ידי האיחוד האירופי כבעל חשיבות רבה, ואף הוקצה לו מענק בגובה 657 מיליון יורו. תקוות האיחוד האירופי היא שהמיזם יפתור את בידודה האנרגטי של קפריסין ויסייע להורדת מחירי החשמל ביבשת. יוון מפעילה את כובד משקלה בבריסל כדי לקדם את הפרויקט. קפריסין מגלה התנהלות פסיבית יותר לנוכח החשש מתגובה טורקית חריפה ומחלוקות פנימיות בניקוסיה.
מכל מקום, טורקיה הפשילה שרוולים בחודשים האחרונים ויצאה נגד התוואי המתוכנן של התוכנית, בטענה שהוא עומד בסתירה להסכם המים הכלכליים שהיא חתמה עם לוב ב־2019. הסכם זה אינו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, שגורסת כי הוא מנוגד למשפט הבינלאומי, אך הדבר אינו מפריע לטורקיה להתייחס אליו כאל עובדה קיימת. יוון מגייסת לצידה שחקנים אזוריים כמצרים, סעודיה, האמירויות וישראל.
טורקיה מזהה שעת כושר לשיקום מעמדה ואפשרות לצמצומו של הבידוד שנכפה עליה. בעינה עומדת התהייה אם טורקיה תבקש כעת להעלות את הטמפרטורה באזור, או רק תשתמש באפשרות זו כקלף מיקוח במטרה לחזק את השפעתה בסוריה. העיניים יופנו כתמיד לעבר וושינגטון.
התרעות פיקוד העורף