כמי שכיהן בעבר כשר ביטחון ולקח חלק בדיונים האסטרטגיים הרגישים ביותר של מדינת ישראל, אני מכיר היטב את המשמעות של אחריות לביטחון המדינה. לאורך השנים, ניסיתי להגיע לפשרות והבנות עם נציגי ההנהגה החרדית. דיברנו, ניסחנו טיוטות, חיפשנו נוסחאות של שותפות. אך בכל פעם מחדש, ברגע האמת - הם נסוגו. תמיד הייתה עוד דרישה, עוד תירוץ, עוד ניסיון למשוך זמן.
ב-7 באוקטובר 2023 הכל השתנה. לא מדובר עוד בדיון תאורטי, אלא במלחמה מתמשכת שבה הלוחמים שלנו, חיילי הסדיר והמילואים, מקריבים את חייהם יום-יום. ברגע שנקראו לקרב, המילואימניקים התייצבו מיד, מוכנים להילחם ולהשיב את החטופים הביתה. ללא ההקרבה שלהם, צה"ל לא היה יכול לעמוד באתגרים הקשים של המלחמה.
דווקא הציונות הדתית מוכיחה, כבר שנים, וביתר שאת מאז תחילת המלחמה את ההפך: שאפשר לשלב בין קודש לחול, בין לימוד בישיבה ללחימה בקרב. בני ישיבות ההסדר, הקצינים והלוחמים שגדלו על ערכי התורה והעם נמצאים בכל החזיתות. הם ההוכחה שאהבת התורה ואהבת הארץ אינן סותרות זו את זו - אלא מחזקות זו את זו.
הציבור הישראלי מאבד אמון - לא רק במנהיגות, אלא גם ברעיון הבסיסי של שותפות. אין מדינה שיכולה להרשות לעצמה הבדל כל כך עמוק בין אלו שנושאים את האלונקה - לאלו שנעלמים כשהיא מופיעה. לכן, הגיעה העת להכרעה. לא עוד ועדות. לא עוד פשרות. לא עוד טיוטות חוק שמנוסחות כדי להיבלע. שירות צבאי או אזרחי לכל צעיר וצעירה במדינה. יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ׳רקסים, כולם.
צעיר ערבי בן 18 לא אמור לקבל שום “העדפה מתקנת” או פטור, אלא להתגייס בהתאם לצרכי מערכת הביטחון לשירות צבאי או לשירות אזרחי משמעותי. מדינת ישראל זקוקה לידיים עובדות בכל מקום: בתחנות כיבוי האש, בבתי החולים, במד״א, במשטרה, בשב״ס, בבתי אבות ובמערכות החירום השונות.
בממשלה הבאה, החוק הראשון שנחוקק יהיה חוק גיוס לכולם, עם סנקציה הכרחית: לא מתגייסים - לא מצביעים. דמוקרטיות רבות, כמו בריטניה וארה״ב, שוללות את זכות ההצבעה מאסירים המרצים עונשי מאסר. גם בישראל אין היגיון בכך שמי שאינו מוכן לשרת ולהגן על המדינה, יקבע את גורלה בקלפי וישלח את בנינו לקרב. הגיע הזמן להפסיק את אי השוויון ולהרחיב את מעגל המשרתים.
התרעות פיקוד העורף