למדינת ישראל יש צה”ל אחד, שמגן עליה. האחריות של כולנו היא לשמור עליו כי הוא הבסיס לקיומנו הבטוח כאן. מערכת המחסומים שבנתה מדינת ישראל לכוחו הייחודי של הצבא מתבטאת בחוק המסדיר את מעמדו החוקי של צה”ל ואת אופן הפעלתו בזמן שגרה ובזמן חירום. כפיפות הדרג הצבאי לדרג המדיני אינה פורמלית בלבד.
זו כפיפות מהותית ומטריאלית. בצה”ל יש הכרה עמוקה ובלתי מעורערת בעיקרון דמוקרטי יסודי זה. הדרג הצבאי ממלא את ההוראות שהוא מקבל מהממשלה הנבחרת ויוצא למבצעים שמטילה עליו הממשלה. אבל בתהליך קבלת ההחלטות לצבא יש, וצריכה להיות, השפעה על עיצוב מדיניות הביטחון הלאומי.
הרמטכ”ל, כמפקד הצבא וכמפעיל הכוח, צריך להיות שותף מלא לשיח האסטרטגי. עליו להכיר בעוצמה המובנית בתפקידו, במישור המדיני, ולא להתחמק מהאחריות הנגזרת ממנה. הנחיותיו כמפעיל הכוח מעצבות את המערכה יותר מהפורמליות של הדרג המדיני.
בגלל המציאות הביטחונית המיוחדת בישראל, קיים הכרח שהדרג הצבאי הבכיר, המטכ”ל, יבין את מכלול הבעיות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות שלנו. בוודאי יש לו מחויבות לפעול במצב שבו חטופינו לנגד עינינו. כאן אנו עוסקים בדיני נפשות ובהגנה על המדינה. המטכ”ל אינו רק הנהלת הצבא, אלא המקום שבו מעוצבות בדיון של ממש ההחלטות העיקריות הנוגעות לבניין הכוח ולהפעלתו.
ברצוני להצביע פה על מערכת יחסי הגומלין בין הדרג המדיני לדרג הצבאי במלחמות ישראל לאורך השנים, מאז קום המדינה: השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון – והוא רק מנחה, תפקידו להעביר לצבא את החלטות הממשלה או הקבינט. סעיף 40 לחוק יסוד הממשלה קובע כי המדינה לא תפתח במלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה, ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל ברמת הסתברות ודאית למלחמה, אלא בהחלטת הממשלה או הקבינט.
עוד קובע החוק כי הודעה על החלטת הממשלה לפתוח במלחמה תימסר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בהקדם האפשרי. על ראש הממשלה למסור את ההודעה בהקדם האפשרי גם במליאת הכנסת.
לנוכח כל זאת, הרמטכ”ל אינו צריך לחשוש מלהביע את דעתו. הוא הדרג הבכיר ביותר במישור הצבאי ובהגנה על האינטרסים של ישראל. יחסי הדרג המדיני והדרג הצבאי עברו בעשורים האחרונים תהליך של שינויים, ועדיין מובן מאליו שצה”ל כפוף לדרג המדיני ואין מערער על מרות זו. לא ניתן להפריד באופן חד וברור בין הדרגים, שכן קיים תחום משותף רחב ביניהם – והוא ימשיך להתקיים גם בעתיד.
התרעות פיקוד העורף