הגיע הזמן שנבין שבסך הכל מדובר בשתי צורות חשיבה לגיטימיות. אלה שמוכנים לכל עסקה ובלבד שישוחררו החטופים מביטים על האינדיבידואל וזכויותיו. כשהפרט במרכז הקבוצה והלאום פחות חשובים. מנגד, הקבוצה השנייה מתנגדת להציב את החטופים בראש סדר העדיפויות, היא מציבה במרכז את המדינה והלאום וטוענת שלא ניתן להיכנע לחמאס. גם זו ראייה לגיטימית. האחד מקדש את הפרט והשני את הלאום ואין כאן צודק ולא צודק. אבל הגיע הזמן שכל צד יוכל להרכיב גם את המשקפיים של הצד השני כדי להפחית את המתח וכדי ליצור גשר של סולידאריות בין השמאל לימין במדינה.
השמאל והאופוזיציה שתומכים בכל עסקה העיקר שישובו החטופים לא באמת נותנים את הדעת כיצד נחוש לאחר שנכנע לחמאס, איך יגיב העולם המוסלמי לכך? האם תושבי עוטף עזה יוכלו בכלל לשוב לבתיהם כשחמאס ישוב לשלוט בעזה ומה הרווחנו מכל המלחמה הזאת? שלא לדבר על כך שסביר מאוד להניח שחמאס לעולם לא יוותר על אחרוני החטופים המהווים תעודת ביטוח עבורו. תמיד ידרוש עוד דרישה כדי להחזיר עוד חטוף שנשאר אצלו.
הימין מתקשה להתחבר לחוויה של פרטים שחשים שהמדינה לא מסוגלת להגן עליהם, מפקירה אותם. מי היה רוצה לחיות במדינה שבה חיי הפרט הם לא בראש סדר העדיפויות? השבועה האינדיבידואלית שבעטיה ניצח צה"ל לאורך השנים הייתה שלא משאירים פצוע בשטח, היא זו שנתנה לנו את הכוח להילחם משום שכל פרט ידע שיהיה מי שידאג לו. איך חשים החטופים כשהמדינה לא מקיימת הבטחה זו? והנה דווקא הימין שובר שבועה קדושה זאת. מעבר לכך, לגמור את החשבון עם חמאס לא יהיה מאוחר גם בעתיד.
לעיתים מי שמזדהה עם החטופים חש שהוא אדם טוב ומוסרי יותר ומי שמזדהה עם הלאום ומלחמתו חש שהוא דואג יותר לאומה. אבל אלה רק תחושות. השמאל דואג לא פחות מהימין לאומה ואילו הימין אינו פחות מוסרי מהשמאל. הגיע הזמן שכל אחד מאתנו יוכל להרכיב מדי פעם זוג משקפיים אחר דרכם העולם יראה שונה כל כך. רק כך נוכל לגשר על התהום שנפערת בינינו. בבקשה, החזיקו דרך קבע בתיק שתי זוגות משקפיים.
התרעות פיקוד העורף