תבחרו אתם. יש הרבה כישרון בנבחרת שלנו. המציאות, שלפיה ביברס נאתכו ועומר דמארי (המבקיע הפורה ביותר בטורניר) מצויים בכושר נהדר בתקופה זו משפיעה במישרין על הנבחרת. ויש גם משמעת טקטית, הנחיות יעילות של אלי גוטמן ושוער מבטיח כמו מרציאנו. בקיצור, אפשר לפתח חלומות.
היה קשה לפתוח כך אם היינו גוררים הפסד ביתי בתחילת הטורניר. בסוגיה האסטרטגית, ההבדל בין הקמפיין הנוכחי לקודם מתבטאת בניצחונות חוץ על המדורגות 4 ו-5 בבית (קפריסין ואנדורה). בקמפיין הקודם למונדיאל, השגנו שתי נקודות מאזרבייג'ן וארבע מצפון אירלנד. שש הנקודות החסרות, חסרו בשקלול הסופי.
בנוסף, חשוב את מי מנצחים ומתי. את וויילס חובה לנצח במאבק על הכרטיס השני ליורו. איבוד נקודות מולה וניצחון על בלגיה למשל, לא ייתן את אותה תוצרת, כי בלגיה אמורה להיות אחת משתי העולות הבטוחות מהבית. את הוולשים של גארת' בייל חייבים להרחיק משם. האופוריה תתפוגג בקרוב.
נכון, זו הייתה הצגה. אבל גם בתקופתו של דרור קשטן, ניצחנו בשני המשחקים הראשונים את המדורגות 4 ו-5, חילצנו תיקו מרשים במוסקבה ( 1-1) ובסך הכל שבע נקודות משלושת המשחקים הראשונים, שלא הספיקו לכלום.
לכן חייבים להתעורר מהחלומות בהקדם האפשרי ולהתכונן למציאות. יש לנו כאן סיכוי ממשי לעשות היסטוריה - אחרי 24 שנה מאז שצורפנו לאירופה (1992) - להגיע לטורניר הגמר. יש לנו שני אצטדיונים ביתיים (עופר וטדי), קהל תומך, וציבור שמחכה לשינוי במגמה.
הצלחת הנבחרת אמורה בעתיד להשפיע גם על הצלחת הליגה. אם הנוער יראה שזו נבחרת תחרותית, אולי יאמינו גם בליגה שיכולה להיות תחרותית. אבל שוב אני בורח למחוזות הפנטזיה. הייתי ילד בן עשר כאשר הגענו למונדיאל ב-70 '. לחכות 46 שנה לשחזור זה ימבה זמן בחיי אדם, וכבר אין סבלנות לחכות יותר.
התרעות פיקוד העורף