במדינה דמוקרטית מותר גם לא לרצות שילדינו יחשפו למופעי דראג

זוהי תמצית מתועפות טוב הלב שנשפכו בעמוד הפייסבוק של העיתונאית ומגישת תוכנית הבוקר אמילי עמרוסי. הזעם עליה התעורר כאשר הגיע לתוכניתה דראג קווין המשחק בהצגת חנוכה לילדים. אמילי הקשיבה בסבלנות, ואז אמרה שהיא מרגישה מאוד לא נוח עם הנושא, ולא הייתה לוקחת את  הילדים שלה לראות את ההצגה. היא הדגישה את ההבדל בין שחקן המגלם דמויות של נשים (עניין מקובל ומוכר) לבין דרא קווין, שהקונוטציות המיניות והתרבותיות שלו מורכבות ולא מתאימות לילדים.

מאז העליהום התקשורתי והאישי על עמרוסי מסרב לדעוך. נציגי הקהילה הלהט”בית דרסו אותה באופן כזה שקשה לה להרים את הראש. במדינה דמוקרטית נדמה שמותר להגיד הכל, אבל מתברר שמותר להגיד הכל מלבד הערות על הבעייתיות האפשרית במופע דראג כהצגת חנוכה לפעוטות. עמרוסי לא שונאת הומואים או מפחדת מהם. עובדה: באותה התוכנית עצמה התארחו שני נציגים מהקהילה הגאה ושניהם זכו ליחס מכבד ואוהד. אבל מבחינת הלהט”בים אין הנחות: כולם צריכים באופן מוחלט ליישר קו ולהראות נאמנות מוחלטת לכל פרובוקציה שיוצאת מבית מדרשם, לא משנה לאיזה גיל היא מיועדת.

אין לי בעיה עם הומואים. חלק מחברי הטובים ביותר וגו’. אבל אני לא אושיב את בני הקטן מול מופע דראג, כי חינוך בונים לאט, בלוק על בלוק, וזה מורכב מדי בגיל 5. יתרה מכך: גם אם אוכל להסביר לו הומוסקסואליות, איך אסביר לו את הנהייה אחר פרובוקציות, אחר החצנה וולגרית של מיניות האדם? אנחנו מחנכים אותו לצניעות, גם גופנית וגם נפשית, ודראג זה כל מה ששונה מהדרך הזאת. וכן, אני גם לא אקח אותו לראות שחקניות עם מיני ומחשוף. למה? כי הוא בן 5. כי אנחנו צריכים להגן על הנפש שלו. ואם זה הופך אותי לחשוכה או בזויה בעיני הקהילה – אני אחיה עם זה, וכנראה גם אמילי.