חנין זועבי היא פוליטיקאית צינית, מניפולטיבית, חתרנית ומסוכנת. היא למדה כבר מזמן שבתי המשפט הם זירה נוחה מאוד ליצירת יחסי ציבור לעצמה בקרב תומכיה המועטים (עובדה: בבחירות לראשות עיריית נצרת זכתה לתמיכה עלובה). בזירה המשפטית תמיד תהיה דרמה, תמיד תהיה תקשורת. השבוע, בשם הדמוקרטיה, התבכיינה הח"כית מטעם בל"ד בפני בג"ץ והפצירה בו שיבטל את העונש שהטילה עליה הכנסת ביולי האחרון - השעיה מפעילות במליאה ובוועדותיה לתקופה של שישה חודשים.
היא מבקשת משומר הסף החשוב ביותר של הדמוקרטיה הגנה וכסות על מנת לפגוע ולחתור תחת יסודותיה של אותה דמוקרטיה שוב ושוב. פרקטית, בשל ההחלטה על פיזורה המוקדם של הכנסת, להחלטת בג"ץ לא יהיה ערך אופרטיבי - אך בפן העקרוני בהחלט כן, וטוב ונכון עשה בג"ץ שדחה השבוע את עתירתה. זועבי נצרבה בתודעה הציבורית בשל השתתפותה במשט המרמרה, ובשנה האחרונה בשל שתי התבטאויות מסיתות, חמורות ויוצאות דופן. האחת, כשהתייחסה לחוטפי ורוצחי שלושת נערי הישיבה וקבעה שאינם טרוריסטים, והשנייה כשעודדה את הפלסטינים להכריז על התנגדות עממית וקראה להטלת מצור על ישראל.
לאחרונה עלתה שוב לכותרות בשל התנפלות פראית ושלוחת רסן על שוטרים בבית משפט השלום בנצרת, שבשלה, יש לקוות, תועמד לדין. בעניין המרמרה, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין - בהחלטה שגויה לדעתי - החליט לא להעמידה לדין. בקשר לשתי ההתבטאויות, ועדת האתיקה של הכנסת פעלה היטב. היא החליטה לא לעבור לסדר היום על דברי ההסתה רוויי השנאה, והרחיקה אותה כאמור לשישה חודשים מכל פעילות בכנסת. זועבי טוענת בעתירתה שוועדת האתיקה חרגה מסמכותה ופעלה באופן בלתי סביר. לדעתי, האמת הפוכה: היה ראוי שהכנסת תרחיק את זועבי לצמיתות מהמשכן ותמנע אפשרות לבחירתה מחדש, בכפוף לרוב מוחלט בכנסת ולביקורת בית משפט.
אך למרבה הצער חוק יסוד: הכנסת מיושן ולא מעודכן. הוא נחקק בעידן אחר, שבו תופעות כמו זועבי לא היו לנגד עיניהם של המחוקקים. הם פשוט לא העלו על דעתם שקיימת אפשרות כזו. מכל מקום, בג"ץ קבע שוועדת האתיקה לא חרגה מסמכותה כשהרחיקה את זועבי לתקופה מוגבלת מהמשכן (יש לזכור שבכל התקופה היא עדיין מקבלת משכורת והטבות מכיסו של משלם המסים). גם אם אין הוראה מפורשת בחוק, בתקנון הכנסת או בתקנון ועדת האתיקה, לחברי ועדת האתיקה יש סמכות טבעית לקבל החלטות כאלה, ובית המשפט העליון כבר הכיר בסמכות טבעית כזו בעניינים אחרים.
אף שבג"ץ מקדש, ובדין, את חופש הביטוי, זה לא קרה הפעם. כבר מהערות השופטים, במהלך הדיון בעתירה, ניתן היה להבין לאן נושבת הרוח (השופטת אסתר חיות: "איך ניתן לומר על מי שחוטף ילדים שהם לא טרוריסטים, זה שלג שחור"). בג"ץ הציב גבולות ברורים בין חופש הביטוי לחופש ההפקרות והשיסוי. ואולם בכך אין די. יש להניח שכמו בסיבוב הקודם, גם הפעם תהיה פנייה לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסול את מועמדותה של זועבי מטעמים רבים וצודקים, ואני גם מוכן לנחש שוועדת הבחירות תעשה זאת. הקושי הוא שהחלטות ועדת הבחירות כפופות לאישור בג"ץ. אולי הפעם, בניגוד לעבר, בג"ץ יחליט שלא להתערב בשיקול דעתה של ועדת הבחירות ויגאל את מדינת ישראל ואזרחיה, היהודים והערבים גם יחד, מכהונה נוספת של חנין זועבי.
התרעות פיקוד העורף