תזזית כזאת לא זכורה כאן כבר הרבה זמן: דרעי נגד ישי, המועצת מול הרב מאזוז, ש”ס א’ נגד ש”ס ב’, העיקר שלא ייחתם הסכם אוסלו ג’ (זו מטרתו של אלי ישי, לדבריו). דוקו-ריאליטי מרגש, “קח אותי מרן”, בשידור חי בפריים טיים. אירוע טלוויזיוני אנושי, מיסטי וקוסמי נדיר - והרוב עוד לפנינו. עוד באותו ערב: אביגדור ליברמן נגד הליכוד, נגד נתניהו, נגד להב 433 ונגד שאר העולם. בעד פאינה, כמובן. ברקע הג’ינגל “לא ינצחו אותי” (אצל ליברמן), הקליפ החדש (איך לא) של בני אלבז אצל אריה דרעי (הוא זכאי 2).
ועוד רעש רקע לא מזוהה, קצת חשוד ולא מוכר, שמגיע ממועצת הביטחון של האו”ם, שם גם הפלסטינים מתעקשים להוכיח שהם עדיין בחיים ומניחים את הצעתם הקיצונית רק כדי לסחוט וטו אמריקאי ולהמשיך למרר את חיינו באמצעים אחרים. אה, כמעט שכחנו: היום פריימריס בליכוד, עם רשימות החיסול (למרות שהכוכבים כבר חוסלו) והדילים והאוטובוסים והנקניקיות ומירי רגב ש”קורצה מחומר של ראשי ממשלה” וביבי גם, וכמעט שכחנו, אבל אתמול בערב יאיר לפיד פתח חשבון טוויטר. כל זה קרה אתמול במקביל, בשידור חי ומהביל בכל ערוצי הטלוויזיה, אלה שקיימים ואלה שתיכף יוחשכו, ייסגרו או ימשיכו לזחול.
נתחיל עם ליברמן: או שהוא יודע משהו שאנחנו לא, או שהוא על אקסטזי, או שסתם מתחשק לו ליהנות. הוא כבר לא ינצח בסיבוב הזה שום דבר (אם כי באמת שאי אפשר לדעת), הוא לא מתנער מפאינה קירשנבאום, להיפך, הוא כן מתנער מהמשטרה (מבחינת להב 433 הקמפיין כבר התחיל, אמר אתמול).
מכאן לאריה דרעי. השתכנעתי אתמול שזו לא הצגה. הפגיעה שלו אותנטית. הלב שלו נחמץ, הנשמה נשרפה, באו מים עד נפש, כמה עוד אפשר להקריב למען מרן, בשביל מה לו להמשיך לבטוש ברפש הזה, וכו’ וכו’. בניסוח משפטי, זו יכולה להיקרא “אמת לשעתה”, ע”ע אילנה דיין בפסק דין סרן ר’. זה אומר שברגע מסוים ונתון, זו אכן התחושה האותנטית והכוונה האותנטית של גיבור סיפורנו. אחר- כך, זה יכול להשתנות. ימים יעברו, חכמים יעלו לרגל, אדמו”רים יגזרו גזירות, ח”כים מתפטרים ילחצו ואולי הכל יבוא על מקומו בשלום. ואולי לא.
מצד אחד, דרעי באמת מותש. גם לא לגמרי מתחשק לו להיות חתום עם חמישה מנדטים. במקום להחזיר עטרה ליושנה, הוא עוד עלול להחזיר אותה לימיה הראשונים, עם ארבע המנדטים. עדיף ללכת עכשיו, ולהשאיר את הקלון לאחרים. מה שיקבע את המשך דרכו של דרעי, את המשך דרכה של ש”ס, זה המאבק האימתני שיתחולל בתוכו בימים הקרובים בין החיידק הפוליטי הנצחי, זה שמזמזם באוזן אחת את זמזומי הג’ובים, הדילים, ההשפעה, התככים, הכבוד, הלשכה והנהג והעוזרים והמאבטחים, ובאוזן השניה יזמזם יתוש העייפות, התעזבו- אותי-כבר-באמ’שלכם, תנו ללכת מכל הרפש
הזה ולנוח קצת. הימור: דרעי יישאר. אם כי הכל אפשרי.
בינתיים, על הדרך, הפלסטינים מצהירים שגייסו תשע מדינות שתומכות בהצעתם הקיצונית, מה שאומר שגם אם יוטל וטו אמריקאי, הם יוכלו לקחת את ההצעה למליאת העצרת. ואם תאושר שם, אין וטו, אבל יש מדינה פלסטינית בגבולות 67 ’ עוד שנתיים, עם חלוקת ירושלים. אבל חברים, אין זמן
מעניין אותי מה נפתלי בנט, אדם שאני מעריך, יגיד על הסיפור הזה היום. מעניין אותי מה תגיד איילת שקד. מעניין אותי אם ה”משהו חדש מתחיל” כולל מכירת חיסול של שאריות הצדק החברתי במדינה הזו לעסקני דת ומקורבים. מעניין אותי למה ישיבות ומוסדות דת צריכים לקבל מאות דירות במחירי חיסול, כשיש תור של אלפי זכאים אמיתיים שאין להם איפה לגור והמדינה מביטה דרכם כי הם לגמרי שקופים.
התרעות פיקוד העורף