ניצב יצחקי הוא מאותם אנשים שבמשך ארבעה עשורים עמלו קשות למיצוי הדין עם עבריינים מסוגים שונים, בדרך כלל מן הסוג הקשה לפיצוח. הוא לא רדף אחר תהילה אבל לקראת סוף הקריירה המשטרתית שלו התהילה היא שרדפה אחריו. יהיו תוצאות חקירות נתניהו אשר יהיו, למני יצחקי כבר יש מקום של כבוד בתולדות המשטרה המקומית.
גם ה"מני" השני, נפתלי, כבר התקבע בתודעה כלוחם חסר מורא. כבר כשנתיים הוא מתייצב חזיתית מול משפחת נתניהו, ידידיה ואנשיה, ואין להקל ראש בכך. מי שהיה מפוטר טרי, חסר מקור פרנסה של ממש, יכול היום להתהלך זקוף ראש, וגם אם הפגנות המחאה שהוא מארגן לא יניבו את התוצאות שהוא מקווה להן ונתניהו יישאר בבית ברחוב בלפור, מני נפתלי כבר עשה את שלו. חמת הזעם שבה תוקפים אותו נתניהו וחבורתו היא הוכחה מובהקת לכך.
ועכשיו לשאלה: מה הלאה? אם שניהם ירוצו לפוליטיקה ויתמודדו על מקום בכנסת, להם כבר יש יתרון נאה על פניהם של מועמדים רבים שכבר יושבים בכנסת. ואולי זה בעצם מה שהם צריכים לעשות, למענם ולמעננו: מלחמה בשחיתות מתוך הכנסת.
יצחקי הוא משוחרר טרי מהמשטרה, וחלים עליו חוקי הצינון. המשמעות היא שהוא לא יכול לקפץ כבר עכשיו אל משכן הכנסת. אבל ברקורד שלו יש דרגת קצונה משטרתית גבוהה ושנים רבות של מאבק בשחיתות, ואלה שני נתונים בהחלט חשובים במרוץ למשכן, אם כי כבר היו לא מעט קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה שניסו את כוחם ולא הצליחו. נכון להיום יש בבית הנבחרים שלנו רק קצין משטרה בדימוס, ניצב משה מזרחי כבר לא נמצא שם, וניצב אחר, מיקי לוי הירושלמי, עדיין מחזיק מעמד. ניצב יואב סגלוביץ' יוסיף גם הוא איכות משלו, אם ייבחר לכנסת.
לכנסת דרושים מומחים בתחומים רבים, ועל מומחיותם של הניצבים שהוזכרו אין חולק. ובכלל, כל מושב בכנסת שאינו מאויש במומחים בתחומים כגון ביטחון, כלכלה, חברה, חוק וחינוך, הוא בזבוז של עור צבי.
התרעות פיקוד העורף