בימים אלה, כשאנו מביטים למעלה לשמיים בתפילה לזמנים טובים יותר, אנו מגלים שם את המטוס שמוליך מנקודה לנקודה את ראש הממשלה בנימין נתניהו הממשיך לחגוג את הפסטיבל שלו. חשוב להדגיש: בכל מה שכתבתי עד היום לא הייתה ולו מילת ניגוח אחת, אלא רק תדהמה לנוכח כושרו לעשות את הדברים האלה. והשבוע החולף אכן היה אחד המוצלחים שלו.
טראמפ, הבוס שלו, עומד לעבור תקופה קשה מאוד, אבל מה זה מעניין אותנו? אם נותנים לך סוס במתנה - אתה לא צריך לבדוק לו את השיניים. מה שמדהים כאן הוא איך אנחנו שוב תוחבים את האף בזמן הלא נכון למקום הלא נכון. אנשים ממהרים לייעץ לנשיא האמריקאי כיצד לנהוג, אבל היי, אולי קודם נתקן את מה שאצלנו מקולקל?
ובינתיים נתניהו ממשיך להתנהג כמו קוסם שמעריציו מריעים לו סביב, וכך נראה שיהיה עד הבחירות הבאות. הוא ימשיך לשמור בהצלחה על הקואליציה שלו וימשיך לטייל על פני הגלובוס. למעט החקירות המשטרתיות שבהן הוא נתון, מצבו נוח ביותר, והוא צפוי לשמור על כיסאו עוד זמן רב.
יש הרבה ויכוחים לגבי כישוריו של ביבי. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשתי מערכות של בחירות - 1996 ו־2015 - הוא התחיל את הקמפיין במצב נחות
ביותר ואיכשהו יצא כמנצח. שני ניצחונות ששייכים לו אישית. וכשאנשים שואלים איך כנגד כל הסיכויים הוא ממשיך לשבת על כיסאו, התשובה באה לידי ביטוי בכל הופעה פומבית שלו, בפרט בתקופת בחירות. או אז הוא מתעורר ויוצא כמו טיל מכל ה"ברוכים" שמקיפים אותו.
ומשהו לפרידה מהאלוף במיל' דורון רובין ז"ל, שנפטר בסוף השבוע שעבר. רובין, כמו יאנוש ואורי אור, למשל, היה גנרל שנראה כמו גנרל ובו־זמנית גם איש שיח ושיג וג'נטלמן. אבל כשהוא נקלע לקשיים ונזקק למדינה - היא הפנתה לו את גבה.
השבוע כולם דיברו על רובין ועל כך שפספסנו אותו. הרי במספר החיילים שהלכו אחריו בפעולות הנועזות בצנחנים ניתן היה למלא את כל אצטדיון בלומפילד. היה בו כל מה שצריך, וכשהוא פרש מצה"ל היינו בטוחים שעומדת להיות לו קריירה שנייה מרשימה לא פחות. למרבה הצער, מהר מאוד התבדינו וגם הבנו שמדינת ישראל מתנהגת בצורה משונה ביותר: במקום לבחור את הטובים ביותר ולהניח בצד את הפחות טובים, היא עושה בדיוק ההפך.
התרעות פיקוד העורף