הסיפור שתקראו כאן הוא סיפור מרתיח ומקומם במיוחד, שהתרחש בהיכל הצדק הישראלי בגבעת רם. הסיפור מפגיש עצלנות יתירה של שופטי בית המשפט העליון יחד עם טיפול בכפפות משי במחבל מתועב שניסה לרצוח יהודי בדקירות סכין רק בשל היותו יהודי.
הסיפור מתחיל בתקופת גל הטרור הערבי לפני שלוש שנים. טארק דוויק, תושב בית חנינא בירושלים יצא לעבודה באתר בנייה בעיר רעננה. אלא שבאותו בוקר החליט לרצוח יהודי והחל להסתובב בעיר. טארק התקרב לתחנת אוטבוס, התנפל על יאיר בן עזרא ששהה באותו זמן בתחנה, שלף סכין והחל לדקור אותו מספר דקירות בצוואר ובפלג גופו העליון, תוך כדי שהוא צועק "אללה אכבר". חייו של בן עזרא ניצלו רק בזכות עוברי אורח שהצליחו לסייע לו להילחץ מהמחבל ואשר הביאו למעצרו.
דוויק הואשם והורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת ניסיון רצח. אשמתו של דוויק במעשה הייתה ברורה לחלוטין, מספר רב של עדים ראו את המתרחש, שהצטרפו אליהם ראיות נוספות אשר הצביעו בוודאות על כך שדוויק דקר בכוונת תחילה ממניע לאומני ועל מנת להרוג. דוויק עצמו טען לאורך כל הדרך טענות שונות ומשונות. מיד לאחר האירוע, הוא נחקר על ידי חוקרי שב"כ.
בהכרעת הדין נכתב כי מסר בפני חוקרי השב"כ שתי גרסאות נוגדות:
יומיים לאחר מכן, נחקר על ידי חוקר שב"כ ומסר שלוש גרסאות נוגדות:
בהמשך חקירותיו נתן המחבל גרסאות יצירתיות נוספות לאירוע. במהלך המשפט, שנה לאחר התרחשות הפיגוע, החליט דוויק לזנוח את גרסאותיו הקודמות ונתן שתי גרסאות חדשות שסותרות אחת את השנייה:
כאמור, בית המשפט לא האמין לגרסאות המפוקפקות, המשתנות והמתפתחות של הנאשם, וקבע כי "הנאשם "מזגזג", באופן בלתי פוסק, בין גרסאות שונות וסותרות". השופטים החליטו להרשיע אותו בניסיון רצח. בטיעונים לעונש, התייחסה הפרקליטות לנזקים והנכויות הגופניים והנפשיים החמורים שנגרמו לקורבן הפיגוע. אולם עורכת דינו של המחבל, טענה את הטענה החצופה הבאה: "לצערנו הרבה אנשים מנצלים את מה שקרה כדי להתעשר על חשבון המדינה ועל חשבונו של הנאשם. אנחנו לא יכולים להתעלם שהיתה לו פגיעה, אבל אני מבקשת שלא נגזים בעניין הפיצויים. במיוחד שמדובר בפגיעה קלה ביותר". המחבל עצמו המשיך להצדיק את עצמו וסיים את דבריו באמירה כי "אני סומך שתתנו לי את העונש הכי קצר, כדי שאני אלמד".
השופטים לא התרשמו מנימוקי המחבל ועורכת דינו, והחליטו לגזור עליו 17 שנות מאסר כפי שמקובל במקרים דומים אחרים יחד עם תשלום פיצויים של 80,000 שקלים לנפגע העבירה.
המחבל לא השלים עם קביעת בית המשפט, והחליט לערער לבית המשפט העליון על הכרעת הדין וגם על גזר הדין. שוב חזר על הטענה התמוהה כי אין מדובר בניסיון רצח, כל שכן לא לאומני אלא בניסיון שוד בלבד. אתמול התקיים הדיון בערעור בפני המשנה לנשיאת העליון חנן מלצר, מני מזוז ויוסף אלרון.
מיד בפתיחת הדיון הבהירו שלושת השופטים שאין ידיים ורגליים לערעור על הכרעת הדין. השופטים תמהו כיצד יעלה על הדעת שניסיון שוד יתבצע לאור יום באמצע הרחוב, וכשהשודד דוקר בראש ובצוואר, ללא התנגדות מצד הנשדד, תוך כדי קריאות "אללה אכבר". השופט מזוז אמר כי הערעור "קלוש ובעייתי". השופט מלצר אמר כי הערעור "נראה מלאכותי" והשופט אלרון אמר כי "זה מאד מאוד בעייתי".
השופט מלצר הוציא את הצדדים להפסקה, כאשר מיד לאחריה, ודאי תופתעו לגלות כי סנגורו של דוויק החליט לחזור בו מהערעור על ההרשעה ולהתמקד בערעור על חומרת העונש: "נועצתי עם מרשי ועם בני משפחתו, אנו מקבלים את המלצת כבודכם וחוזרים בנו מן הערעור על הכרעת הדין. אנו נצמצם את הערעור על גזר הדין".
הדיון המשיך להתנהל עוד מספר דקות על גזר הדין, סנגורו ביקש הקלה בעונש, בעוד הפרקליטה התעקשה כי אין כל סיבה להקל בעונשו לאור מדיניות הענישה הנוהגת. בסיום הדיון הודיע השופט מלצר כי השופטים ייצאו לגב האולם וישקלו לתת פסק דין במקום. ואכן, תוך זמן קצרצר, ניתן פסק דין של כמה שורות אשר סיים את הדיל.
צריך להבין את גודל השערוריה: בית המשפט המחוזי גזר על המחבל 17 שנות מאסר תוך שהוא קובע כי "הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו עד היום". המחבל הוסיף חטא על פשע והגיש ערעור סרק על הכרעת הדין. בעקבות לחץ השופטים המבהירים כי אין לערעור סיכוי של ממש, הוא הסכים למשוך את העתירה, דבר שמתפרש על ידי בית המשפט העליון כ'קבלת אחריות'. כאמור, בדיחה עצובה.
ראינו אם כן דוגמה נוספת לעיוות דין חמור, בו שופטי העליון מעניקים מתנה למחבל שניסה לרצוח, רק כי הגיש ערעור סרק וכעת הואיל בטובו למשוך את הערעור וחסך להם זמן כתיבה. ולתפארת היכל הצדק הישראלי.
התרעות פיקוד העורף