אם לנסות לאבחן את מצבה הפסיכולוגי של ישראל דקה אחרי שמלאו לנו 71, אין ספק שהפכנו לסוג של מדינה בהפרעה. כל אירוע קטן או התבטאות זניחה עשויים להפוך לחומר נפץ פעיל שמתפוצץ ברשתות החברתיות במהירות הלייק.
מלבד חולשותיהם הטבעיות של שופטים, הנובעות מעצם היותם בני אנוש, הטיית פסקי דין, החלטות שגויות וטעויות עלולות להיגרם גם משיטת המשפט הנהוגה בישראל ומהמערכת השוחקת, שגורמת לשופטים רבים להפוך לחלק מפס ייצור המבקש להקטין את העומס על המערכת בדרך לתיק הבא.
מלבד העובדה שחבר מושבעים מצטלם כל כך טוב בדרמות המשפט האמריקאיות, ולמרות הקושי של תפעול מערך כזה במדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם ושבה פסילת מושבעים יכולה להיות דבר שבשגרה, יש משהו בשיטה הזאת שעשוי לרענן את המערכת ולחזק את עקרון הצדק, שהולך ונשחק.
בשבוע שבו השופט אל־יגון עורר סערה בדבריו הבנתי כמה המעמד שאדם מגיע אליו אינו ערובה מובטחת לגדולתו כאדם. חשבתי על כל אותם אנשים שהגיעו לבית המשפט, עמדו בפניו וחשבו שיזכו למשפט צדק, וייתכן שבגלל דעותיו, עמדותיו ותפיסת עולמו, זכו ללא מעט יגון. אז אולי כדי למנוע יגון נוסף, שנובע מחולשות של בני אדם ומהמערכת השוחקת, הגיע הזמן שנשקול רפורמה בשיטת המשפט הישראלית.
התרעות פיקוד העורף