בתלמוד הירושלמי מופיע ביטוי שרבים אוהבים לחזור עליו אבל כדאי להתעמק במשמעות שלו: “אמר רבי יהושע בן לוי: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים”. חכמי ישראל, שכל כך זהירים בטומאה וטהרה, ידעו לרומם את עמי הארץ בשלושת הרגלים לדרגת חבר, ומאז ולתמיד עולים לירושלים. זה לא רק חיבור של אחדות חיצונית אלא זיהוי והדגשה של הנקודה הטהורה והפנימית המחברת את כולנו.
האמת היא שהמציאות הזו של ירושלים כמקום מאחד מחייבת אותנו עד עתה, העיר שחוברה לה יחדיו היא זו שעושה את כל ישראל חברים. איך? איך מגשרים על פערים? לפעמים נראה לנו שאחדות היא משימה בלתי אפשרית. התשובה היא שכאשר כל אחד מבין שהוא חלק מפסיפס רב־גוני, רב־שלבי, רב־שנתי ורב־דורי הוא חייב להביא את עצמו ולתת מעצמו יחד עם התאמה לכלל. זה כוחה של העיר הזו. זה כוחו של הקודש השרוי בתוכה שהוא לא צורר אלא מאפשר, מצמיח ומגדל.
אולי גם זה עומק תפילותינו שהרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה, למקום שבו הכל התחיל, לשם הכל יתכנס וכל אחד ירגיש שהוא עושה את חלקו בלי רגשי נחיתות או תחושות של עליונות. ירושלים, תפקידה לאחד, היא קוראת לאחדות, היא מקבלת אליה את כל שבטי ישראל והיא מחכה לכל אחד ואחד מאיתנו.
הכותב הוא ראש ישיבת תורה בציון ויו"ר קרן אחד לאחד
התרעות פיקוד העורף