ייתכן שגם הפעם הדוח לא היה רואה אור אילולא המבצע הנועז של המוסד הישראלי במתקנים הגרעיניים הסודיים בטהרן. אומנם בנימין נתניהו הזהיר את העולם עוד קודם לכן, בנאומיו באו”ם ובהזדמנויות נוספות, מתרגילי הכזב של האיראנים, אבל העולם, כולל ארצות הברית בתקופת אובמה, העדיף שלא להתייחס לעובדות. גם עכשיו מדינות אירופה העדיפו שלא להעביר את מסקנות סבא”א למועצת הביטחון של האו”ם כדי לא להיקלע לדיון מביך ובלתי נוח מבחינתן על האמצעים שהמועצה אמורה לנקוט נגד איראן על הפרותיה.
ברם, כפי שאנחנו לומדים מספרו החושפני של ג’ון בולטון, יועצו לשעבר לביטחון לאומי של הנשיא, גם מדיניותו לא תמיד הייתה עקבית. אחד הקטעים מעוררי המחשבה ביותר בספר, שאומת גם על ידי מקורות אחרים, דן בפרשת נסיעתו החטופה בקיץ שעבר של שר החוץ האיראני ג’וואד זריף, בעקבות הזמנתו של נשיא צרפת מקרון, לעיר הנופש ביאריץ שבה התקיימה ועידה כלכלית, כדי לנסות ולהפגישו עם הנשיא טראמפ על מנת לסלול את הדרך לפגישה בינו לבין נשיא איראן רוחאני — פגישה שלדברי בולטון טראמפ היה מאוד מעוניין בה ושבולטון ומזכיר המדינה פומפאו התנגדו לה בחריפות. הפגישה בין טראמפ וזריף בסוף לא יצאה לפועל, אך מה שמשתמע מהניסיונות לקיימה, בהסכמת טראמפ, הוא שהיה סבור שאם יציע לאיראנים הקלות משמעותיות בעניין הסנקציות ובנושאים אחרים, יוכל להביא לשינוי יסודי במדיניות התוקפנית של האייתוללות.
אגב, אחד הקווים האופייניים לטראמפ הוא האמונה שבזכות אישיותו וכישוריו המוכחים בתחום המשא ומתן המסחרי יעלה בידיו להגיע להסכמות עם יריביו — אמונה שלא הוכיחה את עצמה, בלשון המעטה, לגבי קוריאה הצפונית וסין. נושא אחר הקשור באיראן שעולה מספרו של בולטון מתייחס לאפשרות של פעולה ישראלית נגד מתקני הגרעין האיראניים ושלגביה הנשיא אמר כביכול “שאם ישראל תפעל בכוח, אני אתמוך בה”, מבלי לפרט אם כוונתו לתמיכה צבאית או רק מדינית ודיפלומטית.
אין לדעת כמובן אם הציטוטים הנ”ל נכונים או באיזו מידה הם פרשנות רטרואקטיבית המוזנת על ידי תחושותיו של בולטון כלפי הבוס שלו לשעבר, אבל כאמור הדבר חייב לעורר מחשבה ויש להניח שכך אכן היה בירושלים. גם אין להיסחף יותר מדי מבחינת הסייגים לגבי התנהלותו של טראמפ, גם אם הם מוצדקים בחלקם, שכן הגישה הבסיסית שלו בעניין איראן, לרבות עצם פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין והצעדים המעשיים בעקבות זאת, ופעולות כגון חיסול קאסם סולימני, מצביא הטרור האיראני — ובעיקר, הצעדים שיזם כדי לעודד הקמת חזית מאוחדת בין מדינות ערב הפרגמטיות לישראל נגד האיום האיראני — יותר ממפצים על המעידות, או המעידות לכאורה. זאת על אחת כמה וכמה כשבארצות הברית מתפרסמות הערכות, כולל מאישים שמילאו תפקידים מדיניים בכירים בממשלים דמוקרטיים, שאם הדמוקרטים ינצחו בבחירות לנשיאות ולקונגרס (ולפי סקרים אחרונים, גם הרוב הרפובליקני בסנאט עומד בסכנה) הם עלולים להעלות יוזמות משמעותיות, כלכליות ואחרות, כדי להגיע עם איראן להפשרת יחסים בנוסח אובמה, ומבלי שזו תיתן מענה על איומיה בתחום הגרעין, הטילים, הטרור ופעולותיה החתרניות ברחבי המזרח התיכון בכלל ונגד ישראל בפרט.
התרעות פיקוד העורף