גדולת היהדות ומדינת ישראל היא ביכולת לשלב בין הייחודיות כעם הספר, עם סתגלן ויצירתי, להיותנו עם גלובלי בעל עוצמות אוניברסליות. מסיבה זו יותר מ־20% מזוכי פרס נובל הם יהודים וישראל הפכה לסטארט־אפ ניישן. הישגים אלו לא הגיעו מהתבדלות אלא מפתיחות. בין זוכי פרס נובל היהודים ומובילי אומת החדשנות לא נמצא רבים מהיהדות המסתגרת. הנוסחה המנצחת היא השילוב בין הערכים היהודיים ובין היותנו אנשי העולם הגדול.
אילו הקצינים ובכירי המגזר הציבורי בישראל היו לומדים רק בהרווארד ולא עוברים את המסע שכל אחד בחברה הישראלית עבר במערכות החינוך, בצבא ובשירות הציבורי, הייתי מסכים שקיים חוסר איזון. אך המציאות היא הפוכה: העמיתים שמגיעים להרווארד מביאים איתם עגלה עמוסה בערכים ומחויבות למדינה. העמיתים משפיעים על חבריהם ללימודים שמגיעים מכל העולם, לא פחות ממה שהם מקבלים. בדיוק כך נהגו גם ראש הממשלה נתניהו כשלמד ב־MIT ואחיו יוני כשלמד בהרווארד.
לחשש, שמא הקצינים ובכירי המגזר הציבורי בישראל יושפעו ממגמות אוניברסליות וישכחו את הסיטואציה הייחודית שלנו, יש בעיניי אספקטים גלותיים ואנטי־ציוניים. האם הבסיס הערכי שספגנו בארצנו אינו חזק דיו לעמוד בהשפעות זרות? האם לא הקמנו מדינה כדי שנפסיק לחשוש ממה אומרים הגויים ונהיה בטוחים ביכולתנו ללמוד? כל מרצה בהרווארד יכול לתאר את התרומה של העמיתים מישראל בכיתות ומחוצה להן. הקהילה היהודית בבוסטון יכולה להעיד כמה היא מועשרת מהמפגש עם העמיתים, ובוגרי הקרן יכולים להעיד עד כמה המפגש הזה העשיר אותנו בהבנה בדבר חשיבות המחויבות ההדדית בינינו הישראלים לבין היהודים האמריקאים.
אני מזדעזע כשהמתקפה על קרן וקסנר מגיעה ממי שרוצים להציג באופן מניפולטיבי את הרשות השופטת ואת פקידי המגזר הציבורי כאליטה שמאלנית מסוכנת שמנסה לגזול מראש ממשלה מכהן את כהונתו. אבל כשאינטלקטואל ציוני ערכי כמו אלוף גרשון הכהן מתגייס להפסקת מפעל כה ממלכתי ופטריוטי שתרומתו למדינה לא תסולא בפז, אני תמה - הגם אתה ברוטוס, מורי ורבי גרשון?
התרעות פיקוד העורף