בשבוע שעבר נדהמתי לגלות כי משרד החינוך הקפיא את פעילות התוכנית בשל העיכוב באישור תקציב המדינה, ומכתבי פיטורים נשלחו לאלפי מורים ברחבי הארץ. בית הדין לעבודה הקפיא ביומיים את פיטוריהם, עד אתמול. תוכנית היל"ה היא ההזדמנות האחרונה לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך ולבני נוער ששוהים במוסדות חסות הנוער ובבתי כלא לנוער. זו התוכנית היחידה של משרד החינוך שבה בני נוער שנשרו ממערכת החינוך יכולים להשלים את השכלתם. היא מופעלת על ידי זכיין חיצוני שמשרד החינוך בוחר באמצעות מכרז. סוגיית העסקת המורים בתוכנית היל"ה עומדת על סדר היום הציבורי זה כמה שנים. בשנים אלו חלו שינויים של ממש בתנאי ההעסקה של המורים האלה, אך הם עדיין שונים מאוד, מבחינות רבות, מאלו של מורים המועסקים על ידי משרד החינוך.
במסמך שהוגש לוועדת הכנסת באוגוסט 2015 נכתב כי מתן חינוך מוסדי בית־ספרי לכלל בני הנוער הוא אבן היסוד במדיניות החינוך של ישראל. על פי חוק לימוד חובה, משרד החינוך חייב לממן יחד עם הרשויות המקומיות את לימודיהם של נערים ונערות בני 14־18 שאינם לומדים במסגרת לימוד רשמית, בכפוף לתקציב מתאים, במטרה להכינם לתקופת הבגרויות, לשירות בצה"ל ולאזרחות טובה. למרות תפקידן החיוני של היחידות לקידום נוער בטיפול בנוער מנותק, הרשויות המקומיות אינן מחויבות להפעיל יחידות לקידום נוער, ומשרד החינוך מתקצב את פעילותן חלקית בלבד.
אני חושבת על אותם נערים שפגשתי אז במסגרת פרויקט היל"ה: איך בתוך כמה חודשים הצלחנו ללמוד כל כך הרבה זה מזה. אני למדתי על המצוקה הכלכלית הקשה שלהם שהניעה אותם לזנוח את הלימודים וללכת לעבוד כדי לסייע בפרנסת הבית. הם למדו אזרחות והיסטוריה, אך גם למדו על מוטיבציה, התמדה ועמידה ביעדים. אם הפרויקט לא ייפתח במקביל למסגרות החינוך הפורמליות ב־1 בספטמבר, מה ילמדו אותם בני נוער? שהם שווים פחות? שמקומם ברחובות?
התרעות פיקוד העורף