האמריקאים שנכנסו לעיראק ולאפגניסטן נתקעו שם למשך זמן רב ודיממו במשך שנים כי לא הייתה להם אסטרטגיית יציאה. השאלה הפשוטה היא מה עושים ביום שאחרי. גם הרוסים באפגניסטן לא חשבו על היום שאחרי ונסוגו בפזיזות. טבענו שנים בבוץ הלבנוני כי במלחמת לבנון הראשונה, היעדר מתווה ליום שאחרי תקע אותנו שם במשך שנים עד לנסיגה החד־צדדית מבית המדרש של ברק. יש רבים הטוענים כי גם מלחמת ששת הימים – מלחמה שיזמנו ולא נכפתה עלינו – הביאה אותנו למצבנו הנוכחי בהיעדר אסטרטגיית יציאה. אפילו בנושאים שאינם מלחמה טהורה כמו ההתנתקות, ניתן לומר שהעובדה שלא הייתה לנו תוכנית ליום שאחרי הובילה אותנו למצב כיום בעזה; ואם הייתה תוכנית, לא בוצעה.
בחודשים האחרונים אנו נמצאים בעיצומה של מערכה קשה ומורכבת - המערכה על חיינו ובריאותנו מול נגיף קורונה. על פניו נראה שסגר הוא הפתרון המצוי העיקרי (לא בטוח שהרצוי מבחינת המשק). לאחרונה טבע שר הכלכלה עמיר פרץ את המונח: “ סוגרים ומפצים”, מתווה שאט־אט אומץ על ידי שר האוצר וראש הממשלה, שהבינו כי לא סוגרים אם לא מפצים. הכישלון המהדהד של הסגר הראשון והעלייה הגדולה בתחלואה נובעים מהיעדר התייחסות ליום שאחרי. מדינת ישראל היא אומנם אלופת העולם באלתורים, אך מדיניות החלטורה היא לא פעם בעוכרינו.
הסגר הראשון נוהל בלי אסטרטגיית יציאה מסודרת, ואם במקרה הייתה כזו, ברור שהיציאה מהסגר לא נוהלה לפיה. התוצאה של החלטורה ביציאה מהסגר היא הגורם לסגר השני, שעלותו הכלכלית היא נוראה ועלולה להביא לקריסה מוחלטת של אזרחים ועסקים רבים. בסוף יגיע היום הנורא מכל, שבו באוצר המדינה ייגמרו המשאבים לפיצויים או לחלופין נחזור 50 שנים לאחור מבחינת מערכת החינוך ושאר השירותים המתקדמים הניתנים לאזרח הישראלי. פשוט כי ייגמר הכסף.
ממשלת ישראל החליטה על סגר נוסף, שוב בלי דיון מעמיק ורציני והכנת מתווה ישים ליום שאחרי. בלי הכנת מתווה כזה מראש, הסגר הנוכחי יהיה רק קדימון לסגר שלישי, שנזקיו יהיו גדולים עוד יותר מכל קודמיו. אז שרי הממשלה, זכרו: לא סוגרים אם לא יודעים איך פותחים.
התרעות פיקוד העורף