האם ייתכן שווינסטון צ'רצ'יל היה שולח מטוס של חיל האוויר הבריטי לברלין, בימי מלחמת העולם השנייה, כדי לקחת את שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס לטיפול רפואי בבית חולים בלונדון? האם היה מנסה להציל את חיי אחד האויבים המרים ביותר של בריטניה, אילו היה יודע שלאחר הטיפול הוא ישוב להפעיל את מיטב יכולת ההרעלה שלו? התשובה ברורה: צ'רצ'יל והעם הבריטי כולו לא היו מעלים על דעתם להציל את האויב. את האויב מכחידים, לא מרפאים.
לא כך ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מי ששלח אמבולנס של מד"א מלווה בכוח צה"ל לתוך שטח A ביריחו, כדי להביא משם לטיפול רפואי בהדסה את סאיב עריקאת, אחד האויבים המרים של ישראל בעשורים האחרונים.
עריקאת הוא מגה־מפגע, שנזקו חמור בהרבה מזה של הרוצחים השפלים ביותר. בדיוק כמו גבלס, שנזקו היה קשה בהרבה מזה של כל חייל או קצין נאצי. זה 25 שנה הוא נלחם בישראל בתקשורת העולמית ובכל פורום בינלאומי, הדובר מספר אחת של אויבי המדינה, האיש הטוען שאנחנו מדינת אפרטהייד, ופועל בשיטתיות לחרם עולמי עלינו. בעבר כינה את נתניהו "פושע מלחמה מטונף", וניסה לגרום למדינות העולם והאו"ם להכריז עליו כ"פושע מלחמה", כדי שתימנע כניסתו לכל מקום בגלובוס. עריקאת מטיף, למעשה, לחיסולה של ישראל, שולל את זכות הקיום שלה וטוען שישנם שבעה מיליון פליטים פלסטינים, שחייבים "לחזור" לתוך הקו הירוק.
השבוע, בעקבות התחנונים לאשפוז בהדסה, משפחתו של עריקאת וראשי הרשות הצטדקו בעיתונות הפלסטינית בטענה שאין בבתי החולים הפלסטיניים מכונת אקמו. קשה להאמין שזה נכון. עלות מכונה כזו היא לא יותר מ־70 אלף דולר. לאן הלכו כל המיליארדים של הסיוע העולמי, אם לא נותר סכום צנוע שכזה למכונת אקמו ברמאללה. אילו תירוצים חסרי כבוד.
מדובר באותה רשות ובאותו עריקאת שרק לפני כשלושה חודשים סירבו לקבל ציוד רפואי שנשלח עבורם במטוס של איחוד האמירויות, שנחת בנתב"ג. עריקאת ועמיתיו טענו אז שקבלת הציוד תהווה שיתוף פעולה עם הכיבוש. עכשיו לא הייתה בעיה ב"שיתוף הפעולה" הזה. אם כי הם הודיעו, דרך אמצעי התקשורת הרשמיים של הרשות, שעריקאת נלקח לטיפול ב"אדמות 48'". לא חלילה במדינת ישראל, שאיתה חתם אש"ף על הסכמים בעידן יצחק רבין ושמעון פרס.
בנותיו של עריקאת התראיינו לתקשורת הפלסטינית מהדסה בירושלים. "אני מדברת מבית חולים מאל־קודס, בירת פלסטין", אמרה הבת דלאל. "מטפל בו צוות בינלאומי והעברנו אותו לכאן על פי המלצת מומחים בינלאומיים". לא הייתה בפיהן מילה של הכרת תודה לישראל ולרופאים הישראלים שמטפלים באבא שלהן. אפס כבוד עצמי ויושרה בסיסית.
לא מעט ביקורת הושמעה השבוע בארץ נגד ההסכמה לאשפז את האויב הזה בהדסה, אבל אמות הספים לא רעדו. מעט אנשים התייצבו בפתח בית החולים הירושלמי כדי למחות נגד טירוף הדעת שאחז במקבלי ההחלטה. מדוברי הממשלה והשמאל שמענו על חמלה, חסד והצלת חיים. כמה בלבול ואובדן דרך טמון בהצטדקויות האומללות הללו. חמלה וחסד למי, לאויב? איזו חמלה הפגין עריקאת מול קורבנות הרוצחים שהוא וחבריו שלחו לטבוח בנו? מדוע אנחנו צריכים לחמול על מי ששולל את הזכות שלנו לחיות פה, מי שמנסה לגרש אותנו? מילא שדרני רדיו ואנשי שמאל ישראלים, אבל מי ששלח אמבולנס ליריחו וסיכן את החיים של החיילים המלווים היו נתניהו וראשי מערכת הביטחון. מי שהסכים לקלוט את שר התעמולה של האויב בבית חולים שלנו הוא ממשיך דרכם של אנשי אוסלו - של פרס, ביילין ופונדק. מי שניסו לשכנע אותנו שהאויב המר הפך לפרטנר של שלום. מי שהסבירו שלא מדובר בסרטן סופני שאנחנו מזריקים לגופנו, אלא חומר ידידותי שיעשה לנו רק טוב.
האשפוז של עריקאת בהדסה ממחיש כיצד אובדן הדרך של אוסלו עדיין שולט בנו, באמצעות מי שמתיימר להיות מנהיג הימין. שולט באמצעות ראשי מערכת הביטחון, אלו שפרס החליף להם את הדיסקט לפני 25 שנה ומאז איש לא החזיר אותם לשפיות. הניסיון לרפא את האויב הוא סימפטום של גישה כוללת. הוא ממחיש עד כמה הבלבול בין אויב לאוהב הוטבע עמוק בתוכנו, מאז שמכרו לנו שהאויב הוא ידיד ופרטנר. למרות אינסוף הוכחות מדממות, אנחנו לא מצליחים לגבש מסקנות הגיוניות ולהוציא אותן לפועל. שוב ושוב אנחנו מסרבים לקלוט מי הם הרשות, חייליה וראשיה - אויב.
זה לא מתחיל ונגמר בניסיון להציל את ראש הנחש. אומנם בניגוד לפרס, נתניהו ומקורביו שופכים אש וגופרית מילוליים על אבו מאזן ואנשיו, אבל הם מחזיקים ומתחזקים אותם. בין היתר מזרימים כספים לרשות העוינת ומאפשרים את קיום המנגנון שחותר לחסל אותנו, בפאתי ירושלים.
השבוע התראיין גלעד ארדן, השגריר בעל כפל התארים, בגלי צה"ל. הוא לא הסתיר את מורת רוחו מהאשפוז של גבלס הפלסטיני בהדסה, אבל לא עשה דבר כדי למנוע את המהלך. כמוהו כל יתר ראשי וחברי הכנסת של הליכוד. ממלמלים משהו מתחת לשפה, אבל בפועל נותנים לנתניהו להמשיך להוביל את מורשתו ודרכו של פרס.
התרעות פיקוד העורף