3. נקלעתי שלא בטובתי לשידור תעמולת בחירות בטלוויזיה ולא הבנתי מה אני רואה. מיהם כל האנשים האלה המופיעים שם ומבטיחים לנו נסים ונפלאות שהם יחוללו בכנסת הבאה? איך בכלל יגיעו אליה? ואם בנס יגיעו, הרי כל מה שמבטיחים במערכת בחירות ראשי מפלגות מוכרים ומנוסים אינו מתקיים בדרך כלל, אז אלה? בעברית צחה קוראים לזה שיגעון גדלות.
5. קצת היסטוריה של בחירות: פגישתי הראשונה עם מנחם בגין, מפקד האצ”ל ומנהיג תנועת החירות, הייתה כשהייתי ילד־נער, ערב הבחירות לכנסת השנייה (1951). כמו ילדים אחרים, גויסתי גם אני בידי המפלגה של הוריי, הפועל המזרחי, לחלק לבאים להצביע באחת הקלפיות פתק הנושא את אות המפלגה, האות ו”ו. הקלפי “שלי” הייתה ממוקמת באולם הכניסה של בית מגורים בתחילת רחוב דיזנגוף בתל אביב. בגין גר בקרבת מקום, וכשבא להצביע זינקתי אליו – אז לא היה מוקף מאבטחים – ותקעתי לידיו את הפתק ו”ו. הוא הציץ בו, תחב אותו לכיסו, החליק על ראשי בחיוך ואמר: “לא אוכל לצערי להצביע ו”ו כי התחייבתי כבר לפתק חי”ת. אולי בפעם הבאה”. אין צורך לומר שלא הייתה הפעם הבאה.
6. ומבחירות לבחירות: בחודש יולי הקרוב יסיים נשיא המדינה ראובן ריבלין את תפקידו, והכנסת תצטרך לבחור נשיא חדש. נשיא, או שמא נשיאה? כן, אני סבור שהגיע הזמן שאישה תכהן בתפקיד רם ונישא זה. הייתה לנו ראשת ממשלה, הייתה גם יו”ר לכנסת, היו ויש נשיאות בית המשפט העליון, אז מדוע לא נשיאת המדינה? יש לי גם מועמדת מתאימה: ציפי לבני, שהייתה בעבר חברת כנסת, שרת המשפטים ושרת החוץ, וקודם לכן גם שירתה במוסד. בבחירות לכנסת ה־18 אף קיבלה מפלגת קדימה בראשותה 28 מנדטים – מנדט אחד יותר מהליכוד בראשות נתניהו – אך לבני לא הצליחה להקים ממשלה. כן, אני יודע שעלה שמה של מרים פרץ ששכלה שני בנים בצה”ל כמועמדת לנשיאות. אבל אני סבור שנשיא או נשיאה, אף שעיקר תפקידם הוא ייצוגי במהותו, צריכים להיות גם בעלי ניסיון פוליטי וציבורי, שכן במצבים מסוימים הם נדרשים להתערב ולהכריע בנושאים פוליטיים, למשל אחרי בחירות או בעת משברים. ללבני יש ניסיון כזה.
התרעות פיקוד העורף