אחד המהלכים הראשונים של היועץ המשפטי לממשלה לאחר האסון היה הפקעת חקירת האירוע מידי המשטרה והעברתה למחלקה לחקירות שוטרים. עצם העברת החקירה למח"ש סימן למעשה מטרה על גבם של כל השוטרים שהיו מעורבים בתהליך.
ככל שהימים עוברים, והחקירה עודנה נמצאת בידיהם של חוקרי מח"ש – אף כי גם מבקר המדינה הודיע אתמול כי יפתח בביקורת מיוחדת על האסון - מתחזקת האפשרות כי משטרת ישראל בכלל ושוטרי מחוז הצפון של המשטרה יסומנו כאחראים לאירוע.
מדובר בעוול בלתי נסבל. זוהי תסמונת קלאסית של "האשמת הש"ג", מצב שבו עוד בטרם נגבו עדויות כלשהן בנוגע לאירוע סומנו השוטרים כאחראים.
למעשה, השוטרים הם ככל הנראה האחרונים שניתן להאשים באסון. שוטרים אמונים על קיום הוראות החוק והם בעלי תפקידי שיטור, כלומר שמירה על הסדר.
כאשר מוצגת למשטרה תוכנית בטיחות שמאושרת על ידי יועץ חיצוני, לא קיים שוטר שיכול לבחון את העניין בצורה מקצועית. באותה מידה בדיוק, שוטר אינו יכול לחוות עמדה מקצועית גם על עבודתו של רופא, ובאופן דומה גם על עבודת מהנדס.
לא ניתן לצפות משוטרים לבחון אם מעבר צר אינו מתאים לתנועה של מספר מסוים של אנשים, כמו שלא ניתן לצפות משוטרים לדעת שמדרגות אינן בשיפוע הנכון או שהן עשויות להיות חלקלקות.
ניתן לחשוב איך היה נראה האירוע אלמלא המשטרה הייתה מתערבת ומעורבת בו – אנדרלמוסיה שלמה שבה היו מגיעים המונים רבים עוד יותר להר מבלי שליטה של המשטרה. למעשה, הימצאות המשטרה במקום היא זו שככל הנראה מנעה אסון גדול יותר.
יתרה מכך, קציני המשטרה שאישרו את האירוע, כך על פי הנטען בימים האחרונים, קיבלו הוראות מלמעלה - מהפוליטיקאים שדרשו מהם לאשר את האירוע בתנאים שאינם בטיחותיים. לא הייתה להם אלטרנטיבה אחרת.
העובדה שהמשטרה נכנסה לוואקום שמשרדי הממשלה הרלוונטיים (והפוליטיקאים שאחראים על אותם משרדים) יצרו - אינה אומרת שהמשטרה צריכה לשאת באחריות על המחדלים הללו.
אין ספק, מדובר באסון גדול וקשה, שחייבים להיות בו אשמים, אולם האנשים שצריכים לעמוד לדין אינם השוטרים, אלא הגורמים האחרים שהפקירו את מירון.
המהלך של היועץ המשפטי שמיהר להפנות את החקירה למח"ש הוא מהלך מוטעה, שיש להסיג אותו לאחור בהקדם. כל יום שעובר בסיטואציה האמורה מחזק עיוות בלתי נסבל בחקירת האסון.
התרעות פיקוד העורף