חוק האזרחות נחקק בכנסת בשנת 1952 וכולל רשימה של תנאים לקבלת אזרחות ישראלית. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג – 2003, נחקק בשלהי מה שמכונה בטעות "האינתיפאדה השנייה", כדי למנוע מתושבי עזה והגדה המערבית לרכוש מעמד של אזרח או שהייה בהיתר עקב נישואים עם בן/בת זוג שהינם אזרחי מדינת ישראל.

חוק האזרחות נופל בהצבעה במליאת הכנסת, קרדיט: ערוץ כנסת

ההיגיון שעמד מאחורי הוראת השעה היה למנוע פיגועים בשטח מדינת ישראל במהלך אותה "אינתיפאדה", שהייתה עימות מזוין לכל דבר. זו לא הייתה התקוממות בעלת מאפיינים עממיים, אלא היא כללה פיגועי טרור ביוזמת ערפאת, ובמקביל ביוזמה של מנהיגי חמאס וג'יהאד. ביסודו של החוק מצוי שיקול דעתו של שר הפנים להתיר כניסת פלסטינים להתאחד עם בני זוגם בישראל מטעמים הומניטריים. כמובן ששר הפנים מפעיל את סמכותו באמצעות ועדה הכוללת בין היתר נציגים משירות הביטחון הכללי. תוקף הוראת השעה הוארך מעת לעת.

הוראת השעה נועדה על פניה למנוע כניסת גורמי טרור לישראל באצטלה של איחוד משפחות, אולם השיקולים היו רחבים הרבה יותר, ולטעמי ישנם לפחות שניים נוספים. האחד הוא הגבלת זכות השיבה דה פקטו; והשני – מניעת "יבוא" נשים מהשטחים, כלומר מניעת תופעה של קניית נשים ממשפחות עניות.

בפועל, עם הוראת השעה או בלעדיה, סמכותו של שר הפנים שלא לאשר כניסת פלסטינים לשטחי מדינת ישראל לצורך איחוד משפחות - שרירה וקיימת, וממילא כל מי שכניסתו למדינה נדחתה, יכול להגיש פנייה לבחון את הבקשה מטעמים הומניטריים. לכן יטען הטוען, כי עם החוק או בלעדיו - אין שינוי במצב דה פקטו. אין בידי לקבל טענה זו.

בבג"ץ 466/07 זהבה גלאון ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה, קבע השופט מלצר כי החלופות שהציעו העותרים במקום החוק שנתקף, ובהן בדיקה אינדיווידואלית של המבקשים להיכנס לישראל, אין בהן תשובה לקשיים הביטחוניים המתעוררים במכלול, והבדיקה האינדיווידואלית המוצעת אינה ריאלית.

נטיית הלב היא לקבוע כי זכותו של כל אדם להתאחד עם בן זוגו. בפועל, הדמוקרטיות הכי גדולות בעולם מצרות עד מאוד זכות זו משיקולים שונים - משיקולי ביטחון, דרך שיקולים כלכליים, ועד רצון לשמור על צביונה של המדינה. במקרים אלה, העדיפה המדינה את טובת הכלל על טובת הפרט.

לדעתי, הצורך בהמשך קיומו של חוק האזרחות (הוראת השעה) טמון בראש ובראשונה ברצון לנתק את הקשר הבעייתי בין הפלסטינים בשטחי עזה והגדה המערבית לבין ערביי ישראל, בכל הקשור לזהות הלאומית. ככל שייכנסו למדינה יותר פלסטינים מהשטחים, כך תגבר זהותם והזדהותם של ערביי ישראל עם תושבי השטחים, וכפי שראינו במבצע שומר החומות, הקשר בין שתי אוכלוסיות אלו היה חזק מאי פעם, ומספר המתפרעים מקרב ערביי ישראל מלמד כי המילה "קומץ" אינה במקומה.

איני נאיבי לחשוב שחוק האזרחות (הוראת השעה) ימנע בהכרח הזדהות של ערביי ישראל עם תושבי השטחים, אך יש בו דקלרטיביות הקובעת גבולות ברורים בין שתי האוכלוסיות, זאת כמובן בצד הצורך לבצע פעולות נוספות שיבהירו לאוכלוסיית ערביי ישראל כי עליהם לבחור צד. כל עוד ממשיך הטרור הפלסטיני, וכל עוד מתקשים שירותי הביטחון להבחין בין המסייעים לאויבים לבין מי שאינם מסייעים, ראוי כי תידחה זכותם של המעטים לקיום חיי משפחה בישראל, מפני זכותם של כלל אזרחי ישראל לחיים ולביטחון. לכן חשוב שהוראת השעה תוארך.

הכותב הוא לשעבר סגן הפרקליט הצבאי הראשי וחבר בעמותת מבטחי – פורום מפקדים לאומי.

חוק האזרחות מעגן גבולות ברורים בין ערביי ישראל לתושבי השטחים, מכאן חשיבותו

כל עוד ממשיך הטרור הפלסטיני, ראוי כי תידחה זכותם של המעטים לקיום חיי משפחה בישראל לטובת זכותם של כלל אזרחי המדינה לחיים ולביטחון