אלא שהיום זו חברת הגלידות, ומחר זו יכולה להיות כל חברה בינלאומית אחרת שתבוא ותפגע בריבונות הישראלית, בכלכלה ובתעשייה. כששוכך הרעש התקשורתי, מתגלה הצביעות. הרי לא פעם מי שמחרימים את ישראל – לא יתבטאו באותו אופן על מדינות כמו סוריה ואיראן, שבהן שלילת זכויות אדם מתקיימת על בסיס יומי, ואף ימשיכו למכור את מוצריהם שם.
הזכיין הישראלי של בן אנד ג'ריס, אבי זינגר, כבר הצהיר כי הוא אינו מתכוון להפסיק לספק את הסחורה לכל חלקי הארץ, לרבות שטחי יהודה ושומרון. מפעל החברה הנמצא בקריית מלאכי מספק פרנסה לכ־160 איש. היכנעות לתכתיב המפלה אזורים בארץ בהתאם לתפיסות פוליטיות היא מסוכנת. בינתיים לפי דיווחי הזכיין, אחוזי המכירות של הגלידה בישראל רק עלו, והמדפים בסופר מתרוקנים במהירות.
בהמשך לפרשה ולהדים שעוררה, רמי לוי כבר הציע לזינגר, "תייצר את אותה גלידה עם מותג פרטי ואנחנו נמכור אותה חזק ברשת שלנו". ברוח זו, חשבתי גם אני על משהו: אולי הגיע הזמן לחשוב קצת מחוץ לגביע ולשקול שיתוף פעולה כלכלי־עסקי. למשל, בין הזכיין הישראלי למפעל הגלידות אל־ארז בשכם (למרות הדמיון בשם, אין קשר למפעל הטחינה המצוינת אל־ארז מעמק יזרעאל), שמייצר גלידות איכותיות, טעימות וזולות, מחומרי גלם שנרכשים מספקים ישראליים. המסר כלפי כל אלו המבקשים להקפיא את ההתקשרות עמנו דווקא יוכל להיות פריצת דרך לשיתוף פעולה.
התרעות פיקוד העורף