השופט אליהו מצא ז"ל תמיד ייזכר כנושא דגל השוויון המגדרי

בין השאר השופט מצא היה שותף להלכת אפרופים, פסק דין בנק המזרחי נגד מגדל ולאחד מפסקי הדין החשובים במישור הפלילי – הלכת אזואלס. בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי קיבל את טענת הקנטור לפיה אחריות הפלילית של אדם תופחת מרצח לעבירת פחותה יותר אם יוכח שנעשה קנטור בסמוך למועד ביצוע עבירת הרצח. במקרה זה ביהמ"ש הפחית מאסר של 25 שנה ל-15 שנה במקרה שבו בעל רצח את המאהב של אשתו בפרק זמן קצר לאחר שנקבע שהמאהב קנטר את הבעל הרוצח.

השופט מצא גם עמד בראש המאבק לטוהר המידות ברשויות השלטון. הוא מנע את מינויו של אהוד יתום לתפקיד ראש המטה ללוחמה בטרור וקבע כי ביצוע עבירות פליליות חמורות (פרשת קו 300) פוגעת בכשרות המוסרית אשר נדרשת לתפקיד. הוא קבע עוד כי המינוי נפסל בשל החשש לפגיעה קשה באמון הציבור שעלול לקבל מסר מוטעה כי מעשים אלה אינם חמורים דיים. הוא גם דן בפרשות דרעי ופנחסי וקבע כי סגן שר ושר שהוגש נגדם כתב אישום, לא יוכלו להמשיך בתפקיד לאחר הגשת כתב האישום.

במשך השנים לאחר כהונתו, השופט מצא התייחס במאמרים ובראיונות לתפיסתו בדבר ניהול מהיר של ההליך המשפטי – תפקידו של השופט. כשופט בדימוס וכעמית במכון הישראלי לדמוקרטיה התייחס לעומס העצום של מערכת המשפט וציין שהמגמה לפיה העבירו חלק מתיקי המחוזי לשלום הנה מבורכת. היא פתרה את העומס על בתי המשפט המחוזיים אך העמיסה יתר על המידה על בתי המשפט השלום. מצא ציין כי לפי הנתונים המצויים בידו (הראיון נערך בשנת 2012) שופט שלום דן ב-1000 תיקים בממוצע.

בשנת 2015 ציין מצא כי יש גורמים במערכת הפוליטית שמנסים לערער את האיזון בין אופיה הדמוקרטי לבין אופיה היהודי של המדינה באמצעות מהלכי חקיקה שנועדו לצמצם את סמכותו של בית המשפט העליון. מצא ציין כי יש גורמים במערכת הפוליטית שמנסים לערער את האיזון בין אופיה הדמוקרטי לבין אופיה היהודי של המדינה באמצעות מהלכי חקיקה שנועדו לצמצם את סמכותו של בית המשפט העליון. מצא אמר שהוא מצפה שהנושא צריך להיות מטופל לא רק על ידי העיתונות אלא גם על ידי לשכת עורכי הדין והאקדמיה בדגש על בתי הספר למשפטים.

כבוד השופט מני מזוז היטיב לתאר את מורשתו של השופט מצא בדברי הפרידה בספר אליהו מצא: "נראה לי כי השם ההולם את השופט מצא יותר מכל הוא שופט קלאסי, על כל הגלום בהגדרה המילונית של "קלסיקה" – מצוינת מובהקת, מופת, משהו הראוי לזיכרון ולציון, המשמש כמודל, שהינו משובח ועל-זמני, יונק מהמסורת אך תמיד רלבנטי".