נתניהו תכנן להישאר ראש הממשלה עד יומו האחרון ולא העלה על דעתו, לא הוא ולא בני ביתו, שפקיד לשכתו בעבר, הבנט הזה, יוכל לעמוד לו בדרכו. מצב זה נראה לו זמני מאוד, כל הזמן על סף התמוטטות, ואין פלא שהתבססותו של בנט בשלטון – הוא סופר שם כבר חצי שנה - הפגנת המנהיגות שלו המשתפרת כל הזמן ועמידות הקואליציה שלו עד עכשיו, מערערות את חזונם ומזינות את זעמם, שלא לומר את שנאתם, של נתניהו וביתו ותומכיו בליכוד.
אפשר להבין את הזעם הזה ואת הניסיונות לגרום להפלתו של בנט. זה טבעי וזו גם בעצם מטרתה של כל אופוזיציה, וכבר היו דברים מעולם. מאידך צריך להזכיר לנתניהו שאפילו בן־גוריון הגדול לא הצליח, אולי גם לא רצה, לעמוד בראש מפלגתו מפא”י ובראשות הממשלה עד יומו האחרון. בערוב ימיו גר ספון בצריפו בקיבוץ שדה בוקר.אבל נתניהו, זה ברור וידוע לכל, רחוק מלהיות דוד בן־גוריון מכל הבחינות.
וכך למשל, אני צופה יום אחד בטלוויזיה ורואה־שומע מישהו המספר לחברו כיצד “פרצה כאילו” בחנות סמוכה לשלו אש, ואיך הוזעקו כאילו מכבי האש והגיעו מהר כאילו והציפו את החנות הבוערת והשתלטו על האש, כאילו כמובן. וכשהוא מסיים את התיאור כאילו, אני תוהה: היה או לא היה?
ואז אני פונה למילון אבן שושן האומר דברים ברורים: “כאילו – כמו אילו. דומה ל’חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים’ - הנאמר במסכת פסחים ונקרא בהגדה בליל הסדר”. אז אני מציע: הבה נתנתק מה”כאילו” היומיומי המדובר הזה ונחנך גם את ילדינו להתנתק ממנו. מה שאירע או נעשה או נאמר – אירע ונעשה והושמע במציאות, לא בכאילו. והנה, כתבתי לכם כאילו מאמר.
התרעות פיקוד העורף