הגחלים הלוחשות של האנטישמיות מתפרצים מידי פעם ללהבה גדולה של פרעות ופוגרומים. מצבם של יהודי המזרח קשה ממצבם של היהודים היושבים באזור גרמניה. היטלר צורר היהודים טרם נולד. המחשבה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל בימים ההם, היא על גבול חוסר השפיות.
במקביל מתחיל גל הגירה יהודי אדיר. בין 1881 ל-1924 כשליש מיהודי מזרח אירופה – 2.5 מיליון איש, מפליגים לארה"ב. חישבו לרגע על הרצל המתמסר לעמו, משדל גבירים וראשי מדינות וכשהוא יושב בבית קפה בוןינה הוא קורא בעיתון, שרבים מאחיו מעדיפים את אמריקה ולא את ארץ הקודש. ב-1894 הוא מסקר את משפטו של הקצין היהודי הצרפתי אלפרד דרייפוס הוא מזהה את השנאה לדרייפוס בשל היותו יהודי, הרצל מפנים את עוצמת האנטישמיות ומבין שלעם היהודי אין מה לחפש באירופה.
שנתיים אחר כך, ב-1896 הוא מפרסם את ספרו "מדינת היהודים", שבו הוא משרטט את חזונו. הרצל זוכה לשבחים אבל גם לביקורת נוקבת. הארסית מכולן נכתבת בעיתונות דוברת הגרמנית המכנה אותו "חסר אחריות". השיעור שהרצל מלמד אותנו הוא לא רק מדיני ציוני אלא גם חינוכי. כשיש רעיון כביר, שמזעזע את אמות הסיפים, מבקיע הרגלים ישנים ותפיסות עולם מאובנות, אסור להיכנע להלוך הרוחות, לא לחשוש לחתור נגד הזרם).
ב-1897 הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון. "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים" אומר הרצל וצודק. בבאזל הותנע מחדש הקטר שהמתין 2000 שנה. מאובק אך מלא חיות. קרקוש קל, אנחה יהודית קורעת לב, ורכבת העם היהודי שוב שואטת קדימה. אבל עד ההגעה ליעד הנכסף הרכבת עוצרת בכמה תחנות דרמטיות. ב-1917 היא עצרה בהצהרת בלפור, לאחר מכן ב-1920 בוועידת סן רמו. בין 1939 ל-1945 היא דוממה מנועים, רוב נוסעיה נספו בשואה, אך למרות זאת לא ירדה מהמסילה. רק שלש שנים אחר כך, ב-1948, ממתין לה ברציף דוד בן גוריון ומכריז על הקמת המדינה היהודית, היא מדינת ישראל. הרצל לא זכה לראותה. אנחנו זכינו.
הכותב הוא יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ויו"ר בפועל של הסוכנות היהודית.
התרעות פיקוד העורף