לרשויות הביטחון מגיע מידע מודיעיני על מחבל שמתכנן פיגוע במרכז תל אביב וכבר יצא לדרכו. כוחות משטרה וצבא נפרשים בשטח ומחפשים אותו בתוך מרתפים, מחסנים נטושים, מאחורי שיחים ובכל מקום מסתור אפשרי. למרות מצב החירום, אף אחד לא מעלה על דעתו לכלוא את תושבי תל אביב בביתם במשך ימים ארוכים, עד לתפיסתו של החשוד וסיכול הפיגוע. החיים בעיר נמשכים כמעט כרגיל, למעט אזהרות ספציפיות לרחובות מסוימים שנפתחים מייד אחרי הסרת האיום.
לעומת זאת, כשמגיע מידע על גבר אלים שמאיים על חיי אשתו ובני משפחתו שנמצאים בסכנת חיים, הם מובהלים באופן דיסקרטי, כמו חיות שנמלטות מציד, אל מקלט סודי שבו הם נאלצים להתחבא במשך חודשים ולא לחשוף איפה הם נמצאים ולמה, פן פיסת מידע תגיע אל המפגע והוא יכלה בהם את זעמו.
לא, זו לא טעות הקלדה. גבר אלים שמאיים על בני ביתו הוא מפגע בפוטנציה, פצצה מתקתקת, מחבל. מחבלים צמאי דם מצליחים לעיתים לפגוע רק באדם אחד או חלילה, בכמה אזרחים. כשגבר אלים רוצח "רק" את אשתו, הוא לא מחסל רק אותה, אלא משפחה גרעינית ומורחבת. מדינת ישראל חייבת להתייחס לגברים אלימים כמו אל מחבלים. רק ככה ניתן יהיה לטפל בקטסטרופת האלימות במשפחה שגובה עשרות קורבנות בשנה ולא נעצרת.
אין חולק שמחבלים צריך לעצור ולהעניש, לא את הקורבנות. נשים נפגעות אלימות לא צריכות להיכלא במקלטים כדי להגן עליהן, בגלל שמשטרת ישראל לא מסוגלת לעשות את זה. החלטת בית המשפט השלום בראשון לציון להכריח אישה להיכנס למקלט לנשים מוכות למשך שלושה ימים, כדי להגן על חייה, למרות התנגדותה ולבקשת המשטרה, היא נקודת שפל למשטרת ישראל ולארגוני הנשים.
במקום לכסת"ח את הרצח הבא
משטרת ישראל, במקום לכסת"ח את הרצח הבא שלא תצליח למנוע, ולבקש צו מעצר בכפיה נגד אישה מאויימת, תמהרי ותוציאי את צו המעצר המתבקש - נגד הפצצה המתקתקת.
התרעות פיקוד העורף