כיממה לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, אמר ראש הממשלה יאיר לפיד: "מבצע עלות השחר החזיר לישראל את היוזמה ואת ההרתעה, וכל המטרות הושגו, בכל סיכול הצמרת הצבאית של הג'יהאד האסלאמי וגם בעתיד, אם יהיה בכך צורך, נצא למכת מנע מטהרן ועד ח'אן יונס...".

דברי רהב אלה וההתהדרות של שר הביטחון, הרמטכ"ל והמערכת הביטחונית בהצלחת המבצע אינם יכולים לכסות על חולשותיה של מערכת הביטחון. קל וחומר לנוכח האיומים מהקואליציה האיראנית, המכתרת את מדינת ישראל בנשק רקטי, ארטילרי וכלי טיס רחפניים העלולים לזרוע הרס חסר תקדים במטרות צבאיות ואזרחיות, תוך פגיעה אנושה בעורף האזרחי.

אסור שהאופוריה השוררת בתודעה הפוליטית והציבורית תשלה אותנו שהסיכולים המוצלחים וההרס המדויק של המטרות הם מתכון שיחזור על עצמו בהתמודדות עתידית במלחמה רב־זירתית. 1,000 הטילים שנורו בשלושת ימי המבצע (ויורטו בהצלחה של 95%) הם בקושי 10% מהצפי לירי מרחוק של סוגי חימוש שונים ובהיקפים אדירים, כאלה שכיפת ברזל לא רק שאיננה בנויה לטפל בהם (כגון ארטילריה קנית וטילי קרקע־קרקע), אלא גם סוללות הנ"מ הטיליות להגנה רב־שכבתית יתקשו לפעול מול כמות האש העצומה שתונחת על המדינה. הכוונה לחץ 3 (מערכת ליירוט טילי קרקע־קרקע לטווח ארוך) ולמערכת קלע דוד (המיועדת ליירוט מל"טים וטילים לטווח בינוני־ארוך). כל המערכות הללו יתקשו לפעול מול כמות האש העצומה שתונחת על המדינה.

בשלבי פיתוח מואצים ובאיחור רב בשל מחדלי מפא"ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) נמצאת מערכת לייזר רב־תכליתית ליירוט מרבית סוגי החימוש לירי הטקטי והאסטרטגי על מדינת ישראל. יש לשים לב לעובדה שצה"ל לא מצא פתרון לירי של כמות גדולה של טילים ורקטות שחלקם באיכות נמוכה, בעוד האיום מלבנון ומאיראן, כמו מסוריה ותימן, הוא בהיקפים עם נזקים ליכולת העמידה הכוללת. מדובר בתשתיות חילות האוויר, הים, זרוע היבשה, כמו גם תשתיות כוח, אנרגיה וקיום אזרחי של העורף – שהוא חסר הגנה לחלוטין לו נפתחה כיום מלחמה רב־זירתית.

ירי רקטות מעזה (צילום: REUTERS/Mohammed Salem)

על מתווי מלחמה רב־זירתית ותוצאותיה נכתב רבות, והרשת מלאה בכתבות יו־טיוב המתארות את סיכוני העורף של מדינת ישראל כתוצאה ישירה של תהליכים רבי־שנים, שבמהלכם הסתאבה והושחתה מערכת הביטחון הלאומית שלנו. במיוחד ב־16 השנים שלאחר מלחמה לבנון השנייה, שבהן תוצאותיהן של ארבע ועדות חקירה שעסקו בתקציב הביטחון הלאומי לא רק שלא שיפרו את איכות הכוח הלוחם של צה"ל – אלא דרדרו אותו למצב העגום שבו הוא מצוי כיום.

אם מטרת הוועדות של וינוגרד, ברודט ולוקר הייתה לחזק את הצבא – כל ראשי הממשלות, שרי הביטחון והרמטכ"לים הפכו את זרוע היבשה של צה"ל לידו המדולדלת והחלושה של כוח המגן העיקרי של מדינת ישראל. וראו מה חושבים לוחמים ומפקדי חיל המילואים על מצבם ככוח מאומן ומצויד כראוי לעמוד במלחמה.

זאת ועוד, בשנים האחרונות מצאה מדינת ישראל את עצמה מתמודדת עם אויב פנימי בעל אזרחות ישראלית, ואף שמדובר במיעוט מקרב 2 מיליון אזרחי ישראל, "רוח המפקד" של אוכלוסייה זו תומכת בפרעות שהתחוללו במאי 2021. חוסר המשילות שמופגן בפזורה הבדואית בנגב, כמו בצפון הארץ ובשאר המחוזות, נותר חסר התייחסות ראויה הן מצד המשרד לביטחון הפנים והן מצד משרד הביטחון וצה"ל.

הגופים הללו לא יודעים לשלב ידיים במרי אזרחי של ערביי ישראל, כשרבבות כלי נשק ותחמושת שנגנבים מצה"ל הופכים לבעיה אסטרטגית במלחמה רב־זירתית, כמו בחיי היומיום של אזרחים שומרי חוק בכל מגזרי האוכלוסייה.

כלום לא נעשה לטובת העניין בתוכניות החומש שאושרו בממשלה הנוכחית לקידום האוכלוסייה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית בהיקף של 30 מיליארד שקל, ובמקביל תוכנית חומש למיגור הפשיעה הלאומנית־ערבית. אדרבא, במקום לגייס שלוש חטיבות משמר לאומי על בסיס שדרוג הכוח הלוחם של משמר הגבול, כ־1,000 שוטרים עזבו בשנה האחרונה את המשטרה, הן מסיבות של מורל ירוד, שחיתות פיקודית, מחדלים וחוסר גיבוי, והן מסיבות הקשורות בתנאי השירות.

כל הניסיונות של המערכת הביטחונית ומשרדי האוצר, הכלכלה והפנים לפעול אפקטיבית בנושא החזרת ביטחון העורף האזרחי, ולו גם "ברגיעה" זמנית שבין אירועי טרור פלילי ולאומני השוטפים את מרחב המדינה – עלו בתוהו, והציבור איבד את אמונו במערכת הכושלת הזו.

משמר לאומי

לקח חיובי אחד ניתן בכל זאת להפיק מתוצאות מבצע עלות השחר – ששילוב זרועות של כל כוחות הביטחון הלאומי עם נחישות ודבקות במטרה הוא מתכון לניצחון, בעוד המשך המחדלים הוא מתכון לאסון. גיוס הכוח למשמר לאומי הוא כורח השעה, והמחדל המתמשך מחייב קריאת השכמה שתעורר את ממשלת ישראל על כל זרועותיה לגייס את אלפי הלוחמים הדרושים למשמר הלאומי.

המתכונת שאותה הצעתי בעבר הקרוב לכל הנוגעים בדבר, ואני ממשיך להציע אותה מעל כל במה אפשרית, היא לגייס כוח משולב של לוחמים צעירים בשירותם הסדיר, עם אנשי הקבע של מג"ב ומגויסים משוחררי צה"ל. צה"ל חייב "לוותר" לטובת כוח זה על לוחמים כשירים למלחמה, שכן זהו כוח לוחם שיאפשר לצבא להשתחרר מהעול של הגנת העורף מטרור פנימי ומשטחי עזה ויו"ש.

על המטכ"ל להבין שלוחמי המשמר הלאומי הם לוחמים כמו שאר היחידות הצבאיות להגנת העם והמולדת, והרי כיום מפעיל הצבא פלוגות מג"ב רבות ביו"ש. אז תנו למשמר הלאומי לנצח את הטרור. הקימו את המשמר הלאומי על בסיס 100 לוחמים בפלוגה, שלוש פלוגות בגדוד, שלושה גדודים בחטיבה, ושלוש חטיבות בכוח אוגדתי.

שתי חטיבות יוצבו בנגב ובגליל. האחת ליד שדה התעופה מחניים, לא הרחק ממרכזי הפשיעה של טובא־זנגריה ומשפחות הפשע הגליליות. השנייה ליד שדה התעופה בנבטים, מרכז הפזורה הבדואית. הכוח הזה יפעל בתורת לוחמה אורבנית אנטי־טרוריסטית ופלילית, והוא ינויד ויצויד במטוסי תובלה, מסוקים, רכבים קרביים משוריינים (רק"מ) ונשק המתאים למשימות, כולל אמצעי סייבר ולוחמה אלקטרונית. אמצעים אלו ישמשו לסיכול ולטיפול בפשיעה הפלילית של המגזר הערבי, המחסלת לאטה את החקלאות, המסחר והתעשייה.

תנו למשמר הלאומי להשיב את הסדר במדינת ישראל.

הכותב הוא סופר, היסטוריון ומנתח מערכות העוסק במחקרים אסטרטגיים

מבט לעתיד הביטחוני: גיוס משמר לאומי הוא לא רק צורך, הוא הכרח

דברי הרהב בתום עלות השחר אינם יכולים לכסות על חולשותיה של מערכת הביטחון, שבעת מלחמה רב־זירתית עלולה להיחשף במערומיה