גם לאלו שאינם בקיאים במנגנונים המוטים של האו"ם והאג'נדה הפוליטית הברורה שמניעה אותם, קריאה זו של הגדרת המנדט כאמור אמורה הייתה להספיק כדי "לנבא" בהצלחה את מסקנות הוועדה.
במאי האחרון, במלאת שנה למבצע, פרסמה הוועדה באופן דומה דוח מקדים, אשר הכה גלים בעולם. מסקנותיה של הוועדה מצביעות בצורה ברורה על הסיבה לכאורה לפרוץ האלימות – הכיבוש. הוועדה מגיעה למסקנה שהאשמה נעוצה בעובדה שהפלסטינים מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם לממש את זכויותיהם הפוליטיות. בדוח לא מצוין השם חמאס אף לא פעם אחת, והוועדה לא טורחת לסבר את אוזנו של הקורא בכל הנוגע לאחריות המוטלת על ארגון הבוחר לירות טילים ללא הבחנה על אוכלוסייה אזרחית, או על אחריותו המשפטית בשימוש באוכלוסייתו שלו כמגן אנושי.
ניתן לצלול לשלל דוגמאות בעייתיות מהדוח, אך הבעיה העיקרית היא זו שהודגמה בראשית המאמר – שונאי ישראל קיבלו במתנה במה קבועה בחסות גוף אשר עוד מחזיק בלגיטימציה בינלאומית ואמינות גבוהה בעיני הציבור במדינות המערב. את מסקנות הדוח, מוטות ומעוותות ככל שיהיו, יצטטו מומחים, עיתונאים ואקטיביסטים ברחבי העולם, ובכך יסייעו בקידום התודעה הכוזבת בגין הלגיטימציה הקיומית של מדינת ישראל ומעשיה.
במנגנון הזה יש להילחם בכל הכלים ובכל החזיתות, כולל חשיפה של אי־החוקיות בעבודת הוועדה ומינוי חבריה, המנגנון החריג שהוקם לקדם את פעילותיה ומסקנותיה, וכן סתירת מסקנותיה בזו אחר זו. בנוסף, יש להמשיך ולפעול מול המדינות החברות ולדרוש את פירוקה של הוועדה לאלתר, כמו גם לעודד הצהרות פומביות של מנהיגי המדינות הידידות לנו, כפי שאכן נעשה במידת מה עד כה, המגנות את הוועדה ומסקנותיה.
התרעות פיקוד העורף