הרב דרוקמן אהב כל אדם והיה רגיש עד מאוד לצרכיה הביטחוניים של ישראל. הסיפור הבא ימחיש חלק מרגישותו. הימים הם ימי מחנה אנצאר שבו כלואים אלפי מחבלים מלבנון. אחד מתלמידיו, שהיה תלמידי הישיר, שימש כחובש במחנה. הבחור שאל אותי אם יש לטפל במחבלים בשבת מבחינת הלכות חילול שבת. הפניתי את השאלה לרב דרוקמן, שבא באותו היום לברית של אחד מילדיי. ללא היסוס הוא ענה: תגיד לו שיטפל בהם כמו שהוא מטפל בחבריו מהישיבה. הייתי בהלם גדול מהפער בין הדימוי הקיצוני של הרב לאנושיות האינסופית שלו.
הרב דרוקמן הקים מערכת חינוך מפוארת ואינטגרטיבית. באחד הימים הזמין אותי לדיון עם צוות מחנכים בישיבה התיכונית. אחד הרעיונות שהעליתי היה להקפיד קצת יותר על מיון התלמידים וסינונם כדי לשפר את דמותה של הישיבה. הרב דרוקמן נזעק: לא לקבל תלמיד ולא לאפשר לו לגדול ולצמוח רק בגלל דימוי ומיתוג? לא בא בחשבון. בכך תם הדיון. כל המכיר את המערכת הממיינת ומסננת בישיבות האליטיסטיות של היום יודע להעריך עד כמה אמיצה הייתה עמדתו זאת בתחום החינוך.
התרעות פיקוד העורף