אנחנו לא מצליחים להסביר לנכדי בן ה־9 איך באים ילדים לעולם, והספרים שיש בנושא הם לילדים קטנים יותר או לגדולים יותר. לאחרונה הוא שואל שאלות ומתעניין, אבל אנחנו לא מוצאים את ההסבר הנכון. מה דעתך?
"החיים מאלצים אותנו לפעמים להתמודד עם דברים שאנחנו מנסים להימנע מהם, ולצערי שיח עם ילדים על מיניות הוא אחד מהדברים שאנחנו מנסים להימנע מהם. זה כל כך חבל וכל כך עצוב, הורים דוחים את הקץ שלא לצורך. פעם עשיתי הרצאה על מיניות לילדים, ואחריה ניגשה אליי אמא מהקהל ושאלה אותי איך לדבר עם בנה בן ה־13 על הנושא. אמרתי לה שהיא כבר איחרה את המועד. אין מנוס. אנחנו מתחילים לתת להם את המידע בגיל הרבה יותר צעיר ממה שנתנו לנו, ואנחנו חייבים להיות הדמויות שיעבירו את המידע בצורה נכונה ותואמת לגיל של הילדים. היום לילדים בני 9 כבר אומרים את האמת. למה? כי בגיל 10 חלק מהם כבר נחשפים לתכנים פורנוגרפיים. כדאי שאיזה קרוב משפחה או אפילו אחד ההורים ייקח אותו לשיחה ויגיד לו שהוא מבין שהוא שואל שאלות, ואז יסביר לו על ההבדלים בין איברי הרבייה של גברים לבין איברי הרבייה של נשים. תגידו לו שלגברים יש זרעונים בעוד לנשים יש ביציות, ובשביל להביא ילדים לעולם צריך שהם ייפגשו. תסבירו לו כיצד הזרע יוצא מהפין לעבר הפות של האישה, ותדגישו בפניו שחיבור כזה נעשה עם קשר, עם הרבה כבוד, ועם הרבה אהבה. תגידו לו שבגלל זה קוראים לאקט הזה יחסי מין - כי יש בזה יחסים של אהבה ורגישות, אבל גם מיניות כי לכל אחד יש את המין שלו: אתה בן והיא בת. אם אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיו יחסי מין טובים, אין לנו ברירה ואנחנו נהיה חייבים ללמד אותם את הדבר הזה, וככה לעשות את החיבור בין האקט הפיזי לרגשות".

בתי נשואה לאלכוהוליסט. בכל פעם שהם היו מגיעים אלינו הביתה עם הילדים, הוא היה שותה בלי הפסקה ומכניס את כולנו לאווירה קודרת. בהתחלה זה מאוד הביך אותנו, אבל אחרי שזה יצא מפרופורציה ביקשנו ממנו להפסיק להגיע אלינו הביתה עד שיעשה משהו עם עצמו. הוא כועס על כל המשפחה, ובתי והילדים לא מבקרים אותנו. הנתק המשפחתי מכאיב לי מאוד, קל וחומר שעכשיו אנחנו גם ככה נמצאים בתקופה בעייתית בגלל הקורונה. כרגע אנחנו לא מדברים איתו בכלל. איך לדעתך אנחנו צריכים לנהוג כלפיו?
"תקופת הקורונה מאתגרת מאוד את תחושת הבחירה, אבל בלי שום קשר אני חושבת שתמיד יש לנו אפשרות בחירה בחיים. לכן כשאנחנו בוחרים ומחליטים ליישם את הבחירה שלנו בפועל, חשוב שנזכור שבדיוק כמו שיש לה רווח, יש לה גם מחיר. ברגע שלא נעים לך לראות את חתנך, שמכור לטיפה המרה, שותה אצלך בבית, והחלטת שאת לא רוצה לראות את זה מול העיניים - את צריכה להיות מחוברת להחלטה הזו. זכרי, זו לגמרי החלטה לגיטימית. העניין הוא שיש לזה מחיר, והמחיר הוא שאתם לא תוכלו לארח אותם כמו פעם. אגב, זה שהוא כועס עליכם רק אומר עד כמה המצב שלו בעייתי. הוא לא מבין את האחריות שיש לו על ההתנהגות שלו. כל זמן שהוא לא מגלה אחריות, אין לך כל כך לאן להתקדם עם זה. תמשיכי לדבוק באני מאמין שלך ולשמור על הגבולות הפנימיים שלך, בואי נקווה שבסופו של דבר הוא יצליח להבין שיש לו בעיה וייגש לטפל בה".

אני אמא לשניים, ולבני בן השנתיים וחצי יש עיכוב בדיבור. כשפניתי לאחיות של טיפת חלב הן אמרו לי שאין לו שום בעיית התפתחות, והוא צריך ללכת לקלינאית תקשורת. את לא חושבת שהוא קטן מדי בשביל לעבור תהליך כזה? אולי כדאי לנו לחכות עוד קצת?
"כשיש בעיה לא מחכים. אמרו לך ללכת לקלינאית תקשורת? לכי לקלינאית תקשורת. ככה היא תוכל לראות אותו ולהבין קצת יותר לעומק מה המצב. קחי בחשבון שמאוד יכול להיות שהיא תגיד לך לבוא איתו בעוד כחצי שנה לטיפול, אבל ככה או ככה חבל לך לבזבז זמן. בשורה התחתונה: אומרים לך להתייעץ? לכי להתייעץ. זה לא אומר שאת מתחילה את הטיפול בילד כרגע. את פשוט צריכה להיות עם האצבע על הדופק ולהבין מה קורה".

"בתי נשואה לאלכוהוליסט", כיצד מתמודדים?| מיכל דליות

איך להסביר לנכד בן 9 כיצד באים ילדים לעולם, מהי הדרך הנכונה לנהוג מול בן הזוג האלכוהוליסט של הבת, והאם לקחת בן שנתיים וחצי עם עיכוב בדיבור לקלינאית תקשורת?