מה שקורה באמת הוא שכאשר אנו נמצאים על ספינה שמתנודדת למעלה ולמטה על הגלים, המוח שלנו מזהה את דפוס התנועה ומסגל אליו את תנועות הגוף. כך אנו מסוגלים ללכת ישר על סיפון הספינה ולא להחליק. אולם כשאנו שבים לקרקע מוצקה, המוח צריך לפעמים זמן מה כדי להבין שדפוס התנועה הזה חדל. במהלך הזמן הזה אנו חשים כאילו אנחנו עדיין בים, כי המוח עדיין מחפש את דפוס התנועה הקודם. מחלת היבשה שכיחה באותה מידה אצל גברים ונשים. רוב מי שסובלים ממנה יסבלו גם ממחלת ים ויחושו רע בתחילת ההפלגה.
אחד התסמינים הבולטים של המחלה, המשמש לעיתים כדי להבדיל בינה ובין בעיות נוירולוגיות דומות אחרות, הוא שהתסמינים שלה שוככים כשחוזרים לתנועה. רוב החולים אכן מדווחים שהם חשים טוב יותר כשהם נמצאים בתנועה, למשל בנסיעה במכונית.
אנו יודעים שהתסמונת נפוצה יותר אצל נשים, בעיקר בגיל העמידה. אחת ההשערות היא ששינויים הורמונליים במוח מובילים לה. נטען גם שהמחלה שכיחה יותר אצל אנשים שנוטים לסבול ממיגרנות, אך אין לכך ראיות חד משמעיות. אין כיום תרופה ידועה למחלה ונחקרים כמה כיווני טיפול המערבים גירוי מוחי.
התרעות פיקוד העורף