"יום אחד הוא הגיע לגן וסיפר לכולם שאחיו מת. זה סוג של הגנה עצמית, תביני מה עבר לו בראש, מסכן. ילדים משקרים בכדי להאדיר את עצמם, ולהניע אותנו. לפעמים הם משקרים בכדי להימנע מביקורת או מעונשים. זה ילדי, זה הגיוני, והם עושים את זה. ככל הנראה, השילוב של תקופת הקורונה והולדת האחים התאומים שלה חיזק את עניין השקרים. הילדה הזו הבינה שזו הדרך עבורה. אם תסתכלי על החיים מהעיניים של הנכדה שלך תביני שהיא כנראה לא רוצה להכעיס אותך או את ההורים שלה, אז היא משקרת. אולי היא שמעה שהיא צריכה לוותר והיא לא רוצה לוותר? הרי בכל זאת מדובר בילדה בת 4 וחצי שפשוט מחפשת אחר מקומה".
"השקרים שלה נועדו, בעיניה, להגן על עצמה באופן תמים. בו זמנית, חשוב לי שתזכרו שהיא לא ילדה שקרנית, היא פשוט לא מצליחה כרגע להגיד את האמת. מבחינתה, האמת לא טובה עבורה. אתם יכולים להגיד לה שאתם יודעים שזה שקר, ומדי פעם כן לאמת אותה עם המציאות כשאתם יודעים שזה שקר".
"תגידו לה שהיא יכולה להגיד לכם את האמת, ואם היא חושבת שמשהו לא צודק היא יכולה להגיד את זה. תאמרו לה שאתם סומכים עליה, ויודעים כמה היא חכמה - ואל תאמרו שהיא ילדה גדולה, כי אחרי שנולדו לה האחים הקטנים זה לא שווה לה להיות ילדה גדולה. דעי לך שאתם בהחלט יכולים לפעמים להגיד לה שאתם הולכים להירגע בצד כי קשה לכם שהיא משקרת וזה לא נעים לכם. ככה היא תבין שמדובר פה במשהו שלא משתלם לה, ותקלוט שהיא יכולה לא להמשיך עם זה. אגב, קחי בחשבון שיכול מאוד להיות שכל עניין השקרים הוא זמני, וממש בקרוב ייעלם. אל תישאבי לפרשנות, ואל תחשבי שזה מדאיג, ובמקום זה תטפלי בזה בצורה עניינית - פר מקרה".
"אם הוא בכל זאת קם ויוצא מהחדר תחזירו אותו חזרה למיטה בלי יותר מדי דיבורים. ההמלצה שלי היא שתימנעו משימוש בביטויים כמו 'אתה כבר ילד גדול', כי הוא לא מבין את המשמעות הזו. מבחינתו, כשאתם אומרים לו דבר כזה הוא יוצא בהפסדו, ואתם תתחילו לראות עוד ועוד רגרסיות התנהגותיות. תבינו שהילד עובר משהו, תנו לו את הזמן שלו להסתגל ולהתרגל, ותגיבו בסבלנות. את יכולה להגיד לו משפטים בסגנון: 'ואוו! איזה עצמאי אתה', או 'ואוו, העסקת את עצמך לבד ועזרת לי מאוד', ככה הוא ישמע את הפועל של הדבר, ולא את ההתייחסות לגיל שלו ביחס לאחיו התינוק".
התרעות פיקוד העורף