אני סבתא לתאומים בני שנה ו־10 חודשים. הם נאבקים על תשומת הלב בבית בצורה מאוד בולטת. בכל פעם שילד אחד לוקח צעצוע, השני מיד חוטף לו. איך נוכל לסייע להם לתקשר טוב יותר אחד עם השני?
"הנטייה של ההורים היא תמיד להגן על החלש יותר, על הנמרץ פחות, על זה שחוטפים לו. זה יוצר מצב שהילד החזק יותר מקבל תשומת לב מרובה כי אומרים לו שאסור להתנהג ככה בעוד הקטן יושב בצד ובוכה. ילדים רואים את הכאן ועכשיו, אבל אנחנו רואים קדימה ויודעים שכל פעם שאנחנו נגונן על החלש יותר, הוא לא יצליח ללמוד לגונן על עצמו. מה זה אומר בפועל? שאומרים לילדים פעם אחת שיותר אתם לא מתכוונים להתערב במריבות שלהם. כמובן שבגלל שהם קטנים, אתם כן תשגיחו מהצד, אבל בפעם הבאה שזה קורה, והילד שחטפו לו את הצעצוע בוכה, אומרים לו: 'נכון, זה לא נעים, אבל אתה יכול לשחק במשהו אחר', או 'רוצה ללכת למטבח עם אמא/סבתא?'.
הילד צריך לדעת איך מתמודדים כשחוטפים לו משהו בשביל שיוכל ללמוד להתמודד עם המצב לבד ולפתח את המסוגלות הרצויה. נכון, מדובר בילדים קטנים, וזה ממש לא פשוט, אבל יש תחושה של 'חסות יתר' והתערבות של ההורים שצריך למנוע. הרי אם הילד החלש יותר יודע שהוא פונה למבוגר, ולא מקבל עזרה, הוא ייאלץ ללמוד דרכים אחרות להתמודד. יכול להיות שבפעם הבאה שאחיו ינסה לקחת לו את הצעצוע, הוא יקום ויברח, יכול להיות שהוא אפילו ינסה להחזיר. אני חלילה לא בעד אלימות, אבל בהחלט רוצה שהילד הזה ילמד להגן על עצמו ועל הרכוש שלו, וזו הדרך לפתח מסוגלות כבר בגיל צעיר".
בני בן ה־3 החל להשתמש בכינויי גנאי מוזרים, למשל הוא ניגש לבני המשפחה ואומר להם "אתה קקי ופיפי", ואז בורח. אני מבינה שהדרך הכי חכמה להתמודד עם הבעיה היא להתעלם. לצערי התגובה שלנו בבית לא אחידה, ואנחנו לא יודעים מהי הדרך הכי טובה להתייחס לעניין. מה דעתך?
"ילדים ימשיכו לעשות מה שבא להם כי יש להם, כנראה, רווח פסיכולוגי מהדבר הזה. רווח פסיכולוגי הוא לא בהכרח חיובי, רווח פסיכולוגי הוא רווח קיומי. למה הכוונה? אם שמתי לב לילד, מבחינתו זה רווח - גם אם תשומת הלב התקבלה בשעה שאני כעסתי עליו. מבחינתו הוא מסתכל עליי ומבין כמה כוח יש לו. מעבר לזה, ברגע שאת מגיבה להתנהגות של הילד בצורה לא עקבית הילד לא מצליח ללמוד מזה שום דבר. זה לא משנה שפעם אחת את כועסת עליו ובפעם השנייה את מתעלמת. מבחינתו, אם כעסת עליו, יש לו מוטיבציה להמשיך כדי לקבל את היחס שהוא זקוק לו באותו רגע, והוא ימשיך שוב כי הוא זוכר שפעם הגבת אליו. את צריכה להיות נחושה ולהחליט איך את מגיבה לדבר הזה ומה הערכים שלך. זכרי, לא מתעלמים מהתנהגות בלי להגיד לילד.
את חייבת להכין אותו לזה. תוכלי להגיד לו שזה מאוד מפריע לך שהוא מכנה אנשים בשמות, ושמפריע לך שהוא מדבר אלייך בצורה כזו, ולכן את תפסיקי להגיב לזה. תסבירי לו שאת יודעת שהוא ילד חכם, ושהוא בטח מבין שזה לא נעים לך שהוא מדבר ככה. ברגע שתסיימי את השיחה, הוא יבדוק אותך ויכנה אותך ככה שוב. תפקידך יהיה להמשיך בדרך שקבעת ולהתעלם מהסיטואציה. אני מדגישה - מהסיטואציה ולא מהילד. תוכלי להניח על ראשו את היד שלך ולשאול אם בא לו לבוא לסדר את החדר, בלי להתייחס למה שנאמר. אם הוא ממשיך לדבר אלייך ככה, תעשי פרצוף נעלב, תלכי לצד ותעשי משהו אחר. הוא רואה שנפגעת ומתמודד עם תגובה של מישהו שנפגע ממנו. גם אם הוא יגיד 'סליחה', תגידי לו: 'שמעתי, אני רוצה להירגע'. הילד מבין מה עובר על האדם שהוא פגע בו. זו העוצמה האמיתית: לא להגיד לילד שאמא כועסת, להראות לו שהיא כועסת. השורה התחתונה היא להחליט איך את מגיבה לדבר הזה".