אני אם לילד מקסים בן 4 שנמצא בגן קרוב מאוד לבית. הילדים מספרים שהגננת בצהרון מאוד קשוחה ונוהגת לנעול את הגן ולהשאיר ילדים בחוץ ברגע שהם משתוללים. היא איבדה שליטה עד כדי כך שיש כמה ילדים שמכים אותה. מה לדעתך עלי לעשות? האם להעביר את הילד לגן אחר או לדבר עם מישהו שיפתור את זה?

"קודם כל, חשוב שתירגעי ותיכנסי לפרופורציות. הרי זה שיש לו בצהרון גננת כזו, זה לא מה שיכתיב את חייו בנושא קבלת סמכות. אני מאמינה שהבן שלך, כמו כל הילדים בגן, מבין שהיא איבדה שליטה. זה שיש שעתיים ביום שבהן הגננת הזו נמצאת, זה לא עתיד להשפיע על ההתנהגות של בנך, ובשנה הבאה הוא בוודאי ישכח אותה. מנגד, אם את יודעת שיש גננת שאיבדה שליטה והילדים מרביצים לה, כדאי שתעשו מעשה - להתלונן זה לא מספיק; כדאי שתכתבו מכתב, תנסו לבדוק אופציות ותראו איך אתם מקדמים שינוי בגן. יש לכם כוח, ואתם בהחלט יכולים להחליף את הגננת אם תרצו".

אני דודה לאחיינית חכמה ורגישה בת 7 ולאחרונה אני מאוד דואגת לה. בכל פעם שהיא עומדת מול סכסוך או מריבה עם ילדים בבית הספר, היא נוהגת לפנות למבוגרים ולערב אותם. בעיני החברים לכיתה היא נתפסת כילדה מלשינה, ואני תוהה איך לדעתך עלינו לחזק אותה ולגרום לה לא למהר לפנות למבוגרים.

"כדי לסייע לה להתקדם, חשוב להסביר לה שיש בעולם הזה אפשרות לעשות המון מעשים טובים, וכאלה שפחות טובים. אם לצורך העניין את רואה שני ילדים רבים, את יכולה להגיד לזה שמעליב את האחר שזה לא יפה, ולנחם את הילד שנפגע. תסבירי לה שצריך לפנות לקבלת עזרה ממבוגרים רק כשהיא חושבת שאין באפשרותה להתמודד עם המצב לבד. תני לה דוגמאות שימחישו לה מה עליה לעשות במצבים שבהם היא נתקלת בחוסר צדק. תגידי לה שאם היא תראה ילדה בת 6 שמקבלת מכות מילד בן 10, היא חייבת לקרוא למבוגר כי הילדה לא תצליח להתמודד עם זה בכוחות עצמה. לדעתי גם המבוגרים בחייה - ההורים והמורים - צריכים לבוא ולהגיד לה שהם יתערבו רק במקרים חמורים, ושלא בכל מצב צריך לבקש את עזרתם. הרי לא בטוח שהילדים היו רוצים שהיא תקרא למבוגר; יכול להיות שהם יבחרו דווקא להתמודד עם המצב לבד, ולחזק את החוסן הפנימי שלהם. מעבר לזה, יש להתייחס לקטע החברתי ולומר לילדה שיותר ויותר ילדים בבית הספר יקראו לה מלשינה. תשאלי אותה אם היא לא הייתה רוצה שהם יתייחסו לעובדה שהיא ילדה מצחיקה, חברותית וטובת לב, במקום לכנות אותה מלשינה".

בני בן ה־9 מתקשה להכין שיעורים בזמן. אנחנו צריכים להעיר לו עשרות פעמים, אבל הוא לא משתף פעולה. הבאתי תלמיד בוגר יותר שיסייע לו לעשות שיעורים, אבל זה לא עזר. שוחחתי איתו וניסיתי להבין למה הוא מסרב לעשות את שיעורי הבית שלו, אבל לא הגעתי לתשובה ראויה. מה עלי לעשות? האם שורש הבעיה נמצא דווקא בסמכות ההורית שלי?

"אני רוצה לפתוח בשאלה: נניח שנכנסה לך אבן קטנה לנעל. אתה רוצה להוציא אותה ומתלבט האם להישען על וילון, על כיסא או על קיר כדי לשלוף את האבן מהנעל. במה תבחר? סביר להניח שבקיר. למה? כי אתה סומך עליו, ויודע מניסיון החיים שלך שלהישען על הקיר זה הדבר הכי בטוח. ככה בדיוק זה עם הורים. כשאומרים סמכות הורית, מתכוונים להרבה יותר מסמכות. זו התחושה שהילד חווה. כדי שנתעל את התחושה הזו לשיתוף פעולה, עלינו להפוך להורים סמכותיים, שכן כאשר ילד רואה שההורים שלו סמכותיים - קל יותר לגייס את שיתוף הפעולה שלו. הורה סמכותי הוא כזה שמבטיח ומקיים, כזה שבטוח בעצמו, כזה שאומר לא, והילד לא יצליח להפוך את זה. הורה סמכותי הוא כזה העומד איתן בדעותיו ולכן הילד יצליח לסמוך עליו. שיעורי בית הם עונש בעיניי. הם לא תורמים ולא מקדמים את הילדים, אבל אין מנוס וצריך לעשות אותם. אני מניחה ששללתם הפרעות קשב או הפרעה במוטוריקה העדינה, ועכשיו כל מה שנשאר לכם כהורים הוא לסייע לו לעשות שיעורי בית בזמן. כדאי שתשנה את הדרך שבה אתה מבקש ממנו לעשות שיעורי בית. אולי במקום קשיחות, תנסה להכניס הומור לתקשורת בנושא".

"האחיינית בת ה-7 כל הזמן מלשינה - מה לעשות?" | מיכל דליות מייעצת

כיצד להתמודד עם ילדה שכל הזמן מערבת את המבוגרים ולא פותרת את בעיותיה בעצמה? וגם: מה לעשות כשהגננת סופגת מכות מהילדים, ואיך לגרום לבן 9 להכין שיעורים?