ואם מארחים או מתארחים, לרוב לא יוגשו לשולחן חביתה, גבינות, סלט ולחם המוכרים מארוחת הערב, אלא כיבוד חגיגי יותר: מרק, פשטידות, מאפים, פסטות, סלטים עשירים, מגוון לביבות ולקינוח מבחר של סופגניות. במהלך השנה תפריט עשיר כזה אופייני יותר לסופי השבוע (ובתדירות של פעם בשבוע). בחנוכה הוא מתקיים מספר פעמים בשבוע אחד.
לרוב אנחנו לא עושות חשבון מארוחה חגיגית כזו או אחרת, אך כשמדובר בשבוע שלם, יום אחרי יום, של ארוחות כאלה - אי אפשר להתעלם מהנושא. מבחר המאכלים הגדול מפתה לאכול יותר, רוצים לטעום מכל דבר, ואם זה טעים, לא פעם לוקחים תוספת. זאת ועוד, ארוחות כאלה, עם משפחה וחברים, נמשכות זמן רב בהשוואה לארוחת ערב שגרתית בפורום מצומצם, מה שגורר שוב אכילה בכמויות גדולות יותר ואולי אף גדולות מדי.
בכנסים מקצועיים שלנו מעלים המרצים (וגם אנחנו) תיאורי מקרה על מנת לבחון תופעה ודרכים להתמודדות איתה. בואו נעשה זאת יחד. היזכרו באחד מהערבים שבהם הזמינו אתכם להדלקת נרות בשנה שעברה. הנה מה שאנחנו זוכרות: עם קבלת ההזמנה כמובן שהצענו, כמו שאר המוזמנים, להביא "משהו" על מנת להקל על המארחים ולהפגין את היכולות הקולינריות שלנו (נודה כי שלנו מוגבלות למדי). אף אחד לא מגיע ב"ידיים ריקות".
הגענו לבית המארחים שהדיף ריחות נהדרים של המטעמים השונים: מישהו הכין פסטה מעולה בשמנת ופטריות, האחרת לזניה עם גבינות משובחות, הסטודנטית הכינה סלט ירוק־ירוק עם שפע חמוציות ואגוזי מלך ולפני ההגשה תיבלה בנדיבות בשמן זית ולימון. סבתא אחת הכינה לביבות מסורתיות בצורות לא מוגדרות ולפני ההגשה זרתה סוכר ברוחב לב. הסבתא השנייה הכינה לביבות תפוחי אדמה (לטקס) ולצדן הגישה שמנת חמוצה, כמיטב המסורת, והסבא קנה יותר מדי סופגניות.
באופן דומה הצטמצם מספר פרוסות הלחם המלא והטרי בסלסילה, היו שטבלו את הלחם בטחינה הביתית המצוינת. בזמן שהמארח העביר את הזיתים המבוקעים מצנצנת ההחמצה לצלוחית הגשה, הוא אכל מספר זיתים. עד שהצלוחית הגיעה לשולחן כמעט לא היה מבוגר שלא טעם זית או שניים.
זוכרים את הסלט של הסטודנטית? היא הביאה אותו "מפורק". בקערת הגשה את כל הירוקים החתוכים, בשקיות נפרדות את החמוציות ואת אגוזי המלך, שאותם הוסיפה לקערה לפני התיבול. את מעט החמוציות שנותרו בשקית לקח אחיה, התיישב בסלון ואכל לאטו, את שקית אגוזי המלך הציע לחבר שישב לידו וצפה בטלוויזיה. כולנו מתכנסים, מתחבקים, שמחים, צוחקים ומנשנשים.
בלי להתייחס ל"מה" שאוכלים נדבר על "איך שאוכלים". בארוחות מסוג זה האכילה הרבה פעמים אגבית. אכילה אגבית בעמידה, בהליכה, ללא צלחת או תוך כדי שיחה עם בן משפחה. ה"נשנושים" האגביים האלו לפני הארוחה עלולים להגיע לצריכה קלורית זהה לזו של ארוחה מלאה בלי לשים לב. וזאת לפני הארוחה הרשמית שמתחילה לאחר הדלקת הנרות. תוסיפו את הארוחה עם המנות הטעימות (שאגב, שוות כל קלוריה שהן תורמות) ואת הסופגניות עם הריבה האדומה, ריבת החלב, ציפוי השוקולד או כל ציפוי דמיוני אחר שניצב על המדפים בבתי המאפה, וכך אפשר בקלות רבה (מדי) להגיע לסך הקלוריות היומי ויותר בארוחה אחת. כלומר ב"הדלקת הנרות" אחת.
ועכשיו תכפילו בשלושה ימים, חמישה או אפילו שמונה ימים עם ארוחות חגיגיות ברציפות. לכן חשוב להיות מודעים יותר לאופן שבו מגיע האוכל לפה, בזמן שיושבים, סמוך לשולחן ללא הסחות דעת כמו מסכים לסוגיהם. לבחור באוכל טעים - לא להתפשר על פחות. לוותר, למשל, על מנות חמות אם הן התקררו או על מאפים פריכים שאיבדו טריות.
ברור שאנחנו לא מצפות, וברמה האישית גם לא מוכנות, להימנע מארוחות שמחות וחגיגיות, וברור עוד יותר שלא נציע להימנע ממאכלים מסורתיים. יחד עם זאת, כדאי להקדיש תשומת לב למה שאוכלים ואיך אוכלים. מצד אחד לא לוותר על עושר התקרובת, ומצד שני לא להיסחף עם מבחר המאכלים, הכמויות הנדיבות וההצעות "לטעום", "חובה לנסות", "רק חתיכה קטנה". אפשר למלא את הצלחת בכל טוב, להתפנק במה שטעים ולדלג על מה שנראה לכם לא מספיק מפתה ולא מספיק טעים.
חג אורים שמח!
התרעות פיקוד העורף