3... 2... 1... קדימה, גז, גז, גז!", הוא צעק מכיוון הגדה. הנהג שבמים לחץ על הדוושה, הרצועה נמתחה ודופן האיסוזו בצבעי זברה צהובה פילחה את זרם הנהר והחלה לעלות מעלה. פתאום נשמע בום חזק מכיוון הפגוש הקדמי, ואני מתעורר מהחלום. אני מוצא את עצמי בכלל בתאילנד, 70% לחות, החולצה נדבקת לעור אבל המראה - מלבב: מולי ניצבים שני רכבי איסוזו די־מקס מחודשים. מסעות “איסוזו צ'אלנג'" הם כבר חלק מההיסטוריה, היום איסוזו הולכת לעבודה. הטרופר והרודיאו כבר מזמן לא באולמות התצוגה, ולשוק האירופי מציעה איסוזו כבר יותר מעשור רק רכבי עבודה - מהטנדר הקשוח ועד משאיות קלות.
גם במתיחת הפנים הנוכחית, איסוזו שומרת על עיצוב עדכני אך שמרני; היא אינה נסחפת לכיוון טנדר לייף־סטייל. לא יפיוף מדרכות מצועצע, כי אם סוס עבודה צנוע. מתיחת הפנים לא נעצרה בעדכון העיצוב, והשינויים הקוסמטיים אינם הסיפור העיקרי הפעם. הקרביים הוחלפו ונשתלה כאן יחידת הנעה משופרת, הכוללת מנוע חזק יותר ותיבה בת 8 הילוכים המגדילה את טווח יחסי ההעברה ומעניקה יותר כוח וגמישות.
לצד מסך המולטימדיה נשארה השליטה בפונקציות החשובות באמצעות כפתורים פיזיים. השמירה על פקדים פיזיים מאפשרת שליטה במזגן, ברדיו ובמערכות העזר לנהיגה גם עם כפפות עבודה, ובלי להסיט את המבט מהכביש כדי להגביר את עוצמת המיזוג. סביבת העבודה תהיה מוכרת לכל טנדריסט.
מה מאחור? הארגז שימושי מאוד ונוח להעמסה ולפריקה, בין שמדובר בבלוקים ובין שביחידת אוהל לשינה בטיולים. מידות הארגז (בגרסת הדאבל־קבינה) הן: אורך של 1,571 מ"מ (בגובה הרצפה), רוחב של 1,530 מ"מ (בין הדפנות) וגובה פנימי של 490 מ"מ. בחישוב גס זה יוצא נפח של כ־1,100 ליטרים. מנהגי התקופה שלא לספק גלגל רזרבי אינם תופסים כאן; לכלים קשוחים תמיד יהיה גלגל רזרבי ״אמיתי״, והוא עשוי להיות החלק החשוב ביותר עבור טנדר עבודה.
המומנט החדש משפר משמעותית את הביצועים ביחס למנוע הישן, גם אם אינם עוצרי נשימה. אין כאן הבטחה לשיפור מקביל בצריכת הסולר, וחבל. טויוטה כבר משלבת ביחידת הכוח של ההיילקס החדש מערכת הנעה היברידית קלה, אך איסוזו עדיין לא שם.
הדי־מקס החשמלי מצויד בשני מנועים חשמליים ובסוללה בקיבולת 66.9 קוט"ש, האמורה להספיק ל־263 ק״מ ללא העמסה ובתנאים אופטימליים (היצרן מבטיח 361 ק"מ בתנועה עירונית בלבד). כושר הגרירה זהה לזה של גרסת הדיזל ועומד על 3.5 טונות, אך העמסה מרבית תצמצם את הטווח משמעותית. לצערי פגשנו את הדגם החשמלי רק להיכרות והתרשמות, ולא ניתן היה לבחון אותו. זה גם פחות רלוונטי כרגע, כי עם טווח כזה ותג מחיר יקר משמעותית מהדיזל, בינתיים אין תוכניות “לגייר" אותו כדת משה וישראל.
דגם נוסף שרואים הרבה ברחובות בנגקוק הוא ה־MU־X. דמיינו טנדר איסוזו שבמחלקת העיצוב סגרו לו את הארגז מאחור ל־SUV, בדומה למיצובישי פאג׳רו ספורט והטרייטון בעבר, ועל הדרך הפכו אותו לרכב בעל 7 מושבים. ה־MU־X היה נמכר בישראל כמו לחמניות טריות במונחי השוק שלו, כאופציה מעניינת לרכב פנאי עם שלדת סולם ויכולת שטח בהתאם, הזול בהרבה מהלנד קרוזר, אך איסוזו בחרה שלא להתאים אותו לתקינה האירופית.
תיבת הילוכים ותיבת העברה: אישית תמיד העדפתי לנהוג ברכב ידני, וגם לחלק מילדיי הצלחתי להעניק את הכיף שבהאזנה ליבבת הטורים וההחלפה המדויקת, אבל השוק כבר מזמן לא שם. איסוזו עדיין מייצרת גרסה ידנית, אבל עם הגעת הדגם המחודש לארץ הוא ישווק בגרסה אוטומטית בלבד.
לפחות התיבה התעדכנה: בדי־מקס החדש הותקנה תיבת 8 הילוכים חדשה במקום תיבת 6 ההילוכים שהייתה עד כה. יחסי ההעברה הורחבו בקצה העליון והתחתון. השימוש ביחסי העברה רבים יותר מעדן את רציפות העברת הכוח ומוסיף מומנט בסל"ד נמוך. השיפור מורגש בשטח יותר מאשר בכביש, בעיקר בזכות הילוך ראשון בעל יחס העברה נמוך וקצר יותר.
בהילוך ראשון קצר זה, הטנדר עובר מכשולים ומטפס עליות בשיפוע של 40 מעלות בלי להצטרך לגעת בדוושת הגז. בשילוב עם הילוך "קצר" (Low) בתיבת ההעברה, אנו מקבלים שיפור גדול בזחילת סלעים ובעבודה קשה. הכוח המתפרץ זמין כבר בסל״ד נמוך ומשפר דרמטית את היכולת - החל בזחילת סלעים, דרך טיפוס בשיפוע חד ועד גרירה. כך יאה לכלי המתמודד עם תלמים ענקיים ורגבי אדמה שהשאיר אחריו הענק הירוק לבית ג׳ון דיר. בזינוק השוואתי בין הדגם הישן לחדש על הכביש, הפער מורגש פחות אך עדיין קיים.
היו גם מעברי זחילה על סלעים חלקלקים, וגולת הכותרת: מגדל המתנשא לגובה של 15 מטר (בערך גובה המרפסת של סבתא יוכבד בקומה החמישית). אל המגדל הזה מתווספים שבילי טיפוס וירידה משובשים, המאפשרים לבחון את הרכב בשיפוע תלול של 40 מעלות. הדי־מקס המחודש בולע בקלילות שבילים כאלה. כאן אפשר היה להרגיש את המומנט שהתווסף; בעזרת המנוע ויחסי ההעברה המשופרים, טיפס הטנדר בגרגור דיזלי נעים ויפה, ללא צורך בלחיצה על הדוושה.
גם לאחר הפסגה, כשהתחלנו להתגלגל במדרון המזכיר רכבת הרים, לא נדרשנו לגעת בבלמים הודות ליחסי ההעברה הקצרים ומערכת בקרת ירידה במורד (HDC) יעילה. השלוליות המקומיות לא אתגרו אותו כלל. זווית הנטישה בדי־מקס החדש היא 24.2 מעלות (לעומת 23.9 בקודם) - זהו שיפור זניח, וזווית הגישה לא השתנתה כלל ונשארה על 30.5 מעלות.
מצב נהיגה שהפך לסטנדרטי בכל הגרסאות הוא ה־Rough Terrain Mode - כיול ייעודי של בקרת המשיכה לתוספת אחיזה במצבי שטח קשים (שפותח במקור עבור השוק האוסטרלי המאתגר). לכך מצטרפת כמובן נעילת דיפרנציאל אחורית נשלטת, שעברה בירושה מהדגם היוצא. הטנדר נועל צמיגי R18265/60 על חישוקי אלומיניום ברמות הגימור הגבוהות. בגרסת המבחן הותקנו חישוקי אלומיניום שחורים בסגנון החדש. זה נראה טוב בסך הכל, אך נצטרך לחכות למבחן שטח אמיתי ומפרך בארץ כדי לקבוע עד כמה השיפור מורגש בתוואי המקומי.
התרעות פיקוד העורף