אבל גווידוצ'י לא צפה את התגובה הקיצונית מצד הצוות. עבור רוב העורכים במגזין, זה לא היה עניין עסקי אלא עקרוני. הם ראו במהלך הזה בגידה בערכים של המגזין ופשרה עם מה שהם רואים כמשטר בלתי מקובל.
עורך נוסף פנה אפילו לתקשורת החיצונית. בראיון לדיילי מייל הוא הסביר את העמדה: "אנחנו לא הולכים לנרמל את טראמפ הרודן הזה ואשתו. פשוט לא נעשה את זה. אנחנו נעמוד על העקרונות שלנו ועל מה שנכון לעשות".
השפה הקשה והרגשות החזקים מעידים על כמה עמוק הפער בין ראיית העולם של הצוות לבין ההחלטה של העורך. עבורם, זה לא רק שער של מגזין - זה סמל של פשרה מול משהו שהם רואים כבלתי מקובל מבחינה מוסרית.
אם אכן תככב מלניה על שער ואניטי פייר, זה יהיה שינוי דרמטי מהגישה שנקטה קונדה נאסט כלפי משפחת טראמפ במהלך הקדנציה הראשונה. מגזין ווג, מבית אותו תאגיד, נוהג באופן מסורתי להעניק לגברת הראשונה צילומי שער, אבל מלניה טראמפ שברה את המסורת הזו.
החרם הבלתי מוצהר הזה על מלניה טראמפ הפך לסמל של הקרע בין עולם האופנה הניו יורקי לבין הממשל הרפובליקני. עכשיו, כשגווידוצ'י מנסה לשבור את הקרח הזה, הוא מגלה שהקרע עמוק יותר ממה שחשב.
הצד השני: תמיכה מהימין
התמיכה הזו מבהירה את הרציונל העסקי מאחורי ההחלטה. יש קהל שרוצה לראות את מלניה טראמפ על שערי מגזינים, וקהל הזה מוכן לשלם על זה. השאלה היא האם הרווח הפוטנציאלי שווה את המחיר של פיצול הצוות.
מעניין שמלניה טראמפ עצמה לא נראית נלהבת במיוחד מהרעיון. בדצמבר האחרון, בראיון לתוכנית "פוקס אנד פרנדס", היא נשאלה אם היא חושבת שתופיע על שער מגזין אופנה במהלך הקדנציה השנייה של בעלה.
הסערה בואניטי פייר היא סמפטום של משהו יותר גדול - הקיטוב הפוליטי האמריקאי שחודר לכל תחום, כולל לעולם האופנה והלייפסטייל. בעבר, מגזיני אופנה יכלו להישאר יחסית אפוליטיים. הם כיסו אופנה, סלבריטיז ותרבות בלי להיכנס יותר מדי לוויכוחים פוליטיים.
אבל התקופה הנוכחית שונה. עורכי מגזינים מרגישים שהם לא יכולים להישאר נייטרליים כשמדובר בדמויות שהם רואים כבעייתיות מבחינה מוסרית. הם רואים את התפקיד שלהם כמעורב יותר מפרסום תמונות יפות - הם רוצים להיות שומרי סף תרבותיים.
נכון לעכשיו, לא ברור אם מלניה באמת תככב על השער או שההתנגדות הפנימית תגרום לגווידוצ'י לוותר על הרעיון. ההתפטרויות שאיימו בהן העורכים הן לא איום ריק - במגזין כמו ואניטי פייר, הצוות הוא הנכס הכי חשוב.
מצד שני, גווידוצ'י נבחר בדיוק כדי להוביל שינוי ולהרחיב את הקהל. אם הוא ייכנע לחץ הצוות, זה יהיה סמן שהוא לא באמת שולט במגזין שלו.
בסופו של דבר, הסערה הזו חושפת את האתגר של כל עורך במאה ה-21: איך לאזן בין שיקולים עסקיים, ערכים אישיים, ולחץ מהצוות והקוראים. בואניטי פייר הם מגלים שלפעמים אי אפשר לרצות את כולם - ושההחלטה על מי לרצות יכולה לעלות יקר.
התרעות פיקוד העורף