יש טרנדים שאנחנו רואות ומיד מתחילות לחשב כמה זמן ייקח להם להגיע אלינו. ויש טרנדים שאנחנו רואות ומקוות שהמרחק בין ניו יורק לתל אביב יעשה את העבודה.
אנחנו, בינתיים, ממש לא בטוחות שאנחנו רוצות.
על הנייר, אנחנו אפילו מבינות את הרעיון. מדובר בתספורת קצרה שהיא מעין גרסה ארוכה, מרושלת ואנדרוגינית יותר לפיקסי הרך שכיכב בשנה האחרונה. השיער נשאר ארוך יותר בחלק הקדמי, נפתח בשביל באמצע ונופל משני צדי הפנים כמו וילונות קטנים - ומכאן גם השם Curtain Crop.
בפועל? ובכן, קצת קשה לנו להתאהב.
יש בה משהו שמרגיש כאילו עצרת באמצע הדרך בין תספורת קצרה לבין ההחלטה לגדל אותה בחזרה. האורך נמצא בדיוק באזור המבלבל, הפוני נופל משני הצדדים, וכל העניין אמור לשדר "לא התאמצתי ואני עדיין נראית קול". הבעיה היא שאנחנו מסתכלות עליו ומקבלות בעיקר "הספר שלי בחופשה ואני מנסה למשוך עוד שבועיים".
ואולי בדיוק שם נמצא ההסבר לחזרה שלה. אחרי תקופה ארוכה של שיער מאוד "עשוי" - גלים מושלמים, פן קופצני ושכבות שמחייבות מערכת יחסים רצינית עם מברשת עגולה - ה־Curtain Crop הולך לכיוון ההפוך. הוא אמור להיראות משוחרר, מעט פרוע ובעיקר כאילו לא השקענו בו יותר מדי.
רק שכמו שקורה לא פעם עם לוקים שאמורים להיראות כאילו לא התאמצנו, צריך להתאמץ כדי שהם ייראו ככה.
לפי Vogue, מי שרוצה את הגרסה הרטובה והמחוספסת יותר תצטרך לעבוד עם קרמים או ג'לים כדי להחליק את השורשים ולהדגיש את הקצוות, בעוד ספריי טקסטורה יכול להוסיף נפח ותנועה למי שמעדיפה אותו פחות צמוד לראש.
והנה בדיוק מתחילה הבעיה שלנו: תספורת שאמורה לשדר "לא התאמצתי" דורשת מאיתנו למצוא את הכמות המדויקת של ג'ל כדי להיראות מרושלות במידה הנכונה. בשלב הזה, כל עניין חוסר המאמץ מתחיל להרגיש כמו די הרבה עבודה.
מצד שני, ניתן לה נקודה אחת חשובה: היא בהחלט לא משעממת. בתוך ים של בובים מלוטשים ושכבות ארוכות, יש משהו מרענן בתספורת שלא מנסה להיות יפה בצורה צפויה. היא קצת מוזרה, קצת נערית, מאוד ניינטיז ובעיקר דורשת ממי שלובשת אותה להחזיק אותה בביטחון מוחלט.
יכול להיות שבעוד חודשיים נראה אותה מספיק פעמים ונחזור לכאן לאכול את הכובע. אופנה כבר עשתה לנו את זה בעבר.
אבל נכון לעכשיו?
התרעות פיקוד העורף