ג'ון גליאנו הגיע לזארה. אנחנו עדיין מנסות להבין מה אנחנו חושבות

וזה בדיוק מה שקורה כאן.

חולצות משנות צורה, מעילים מקבלים פרופורציות שלא ממש ברור מי אישר אותן, שמלות הופכות לפריטים שלא בטוח שהיינו מזהות בשום נסיבה אחרת, ובדים כמו טול, תחרה, ויניל ועור נפגשים יחד באופנה שעברה דרך פילטר מאוד, מאוד לא רגוע.

האם הכול יפה? ממש לא

וזה דווקא חלק ממה שאנחנו אוהבות כאן.

יש משהו מרענן בקולקציה שלא מנסה למצוא חן בעינינו בכל מחיר. חלק מהפריטים באמת נראים נהדר. אחרים נראים כמו רעיון שאולי היה צריך להישאר בחדר הסטודיו. ויש כאלה שעושים בדיוק את מה שאופנה טובה אמורה לעשות: גורמים לנו לעצור, להסתכל שוב ולשאול את עצמנו אם אנחנו באמת אוהבות אותם, או שפשוט כיף לנו שהם קיימים.

המעילים, למשל, הם לגמרי מהחלקים החזקים בקולקציה. יש בהם משחק עם מבנה, נפח וחיתוכים, והם מצליחים לקחת פריט יומיומי ולהוציא אותו מהמסלול המוכר שלו. גם החייטות עובדת יפה, בעיקר ברגעים שבהם היא מפסיקה להיות "מחויטת" במובן הקלאסי והופכת לקצת עקומה, קצת מוגזמת והרבה פחות צפויה.

ואז מגיעות השמלות.

תחרה, טול, שכבות שקופות וגזרות שמבקשות מאיתנו קצת יותר אומץ. יש כאלה שהיינו שמחות ללבוש בעצמנו, ויש כאלה שהיינו שמחות בעיקר לראות על מישהי אחרת - רצוי מישהי שממש יודעת מה היא עושה.

דווקא האביזרים גרמו לנו לעצור

הכובעים, הנעליים, הכפפות והתיקים נותנים לקולקציה את הפאנץ׳ שלה. ובעינינו, דווקא שם נמצא אחד הדברים הכי לבישים בכל הסיפור הזה.

כי הם מאפשרים לקחת מנה קטנה מכל הדרמה הגליאנואית ולהכניס אותה לארון בלי להתחייב לטוטאל לוק. תיק טוב או זוג נעליים עם מספיק אישיות יכולים לעשות כאן הרבה יותר משמלה שלמה.

ואז מגיעים למחיר

ובמחירים האלה, זאת כבר שאלה לגיטימית לגמרי.

מצד שני, קשה להתווכח עם העובדה שהקולקציה הזאת מצליחה לגרום לזארה להרגיש אחרת. אנחנו רגילות לראות את הרשת מזהה טרנד במהירות ונותנת לנו גרסה נגישה ולבישה שלו. כאן מישהו החליט לבלגן את המשוואה.

במקום להגיד לנו מה הטרנד ואיך בדיוק ללבוש אותו, גליאנו נותן לנו פריטים שדורשים מאיתנו להבין לבד מה לעזאזל אנחנו אמורות לעשות איתם.

והאמת? זה כבר הרבה יותר מעניין.

אבל אי אפשר לדבר על גליאנו בלי לדבר על גליאנו

ברור שגם השם שלו עושה כאן לא מעט מהעבודה. קשה להפריד את הקולקציה מהמעצב ומהמטען שהוא מביא איתו, במיוחד אחרי השנה הסוערת שעברה עליו והסערה סביב הפרויקט המתוכנן במוזיאון המטרופוליטן.

אבל אם נשים לרגע את כל הרעש מסביב בצד ונסתכל רק על הבגדים, נשארת שאלה אחת: האם זה באמת עובד?

בחלק מהמקרים - מאוד. באחרים צריך רגע להבין מה לעזאזל קורה שם.

וזה אולי בדיוק העניין.

גליאנו לא הגיע לזארה כדי לעשות עוד קולקציית זארה. הוא הגיע כדי לגרום לזארה להיראות כמו משהו אחר לגמרי. ובין אם נרוץ לקנות ובין אם נסתפק בלהסתכל, לפחות הפעם קשה להגיד שמשעמם לנו.

אז מה היינו קונות?

את המעילים, את החייטות המוגזמת, כמה משמלות התחרה והטול ובעיקר את האביזרים.

את כל השאר נשאיר למי שיש לה קצת יותר אומץ - או קצת פחות שאלות.