המכשפה שלו כבר לא אותה מכשפה
כדי להבין את BLACKSTAR צריך לחזור ל־1996, השנה שבה בלאיש הציג בשנקר את קולקציית הגמר שלו, ״נשיקת אשת העכביש״. במרכזה עמדה דמות נשית שהוא מתאר כמכשפה זקנה, דרמטית וקיצונית. כמעט 30 שנה אחר כך, היא חוזרת. רק שהפעם היא לא בדיוק אותה אישה.
זה גם מסביר למה הקולקציה לא נראית כמו ניסיון לשחזר את העבר. בלאיש חוזר אל הדימויים הראשונים שלו, אבל מעביר אותם דרך כל מה שלמד מאז.
ברגע שהוא חשב ״טו מאץ׳״, הוא החליט להמשיך
אבל בואי הוא לא רק רפרנס מוזיקלי. בלאיש מדבר על החופש שהיה לו להחליף דמויות, זהויות וסגנונות, ועל האפשרות להיות עוצמתי ושברירי באותו הזמן.
גם האנדרוגיניות של בואי נמצאת בקולקציה. לדברי בלאיש, חלק מהלוקים עוצבו כך שיוכלו להילבש על נשים ועל גברים, בלי גבול ברור ביניהם.
ואז מגיע החלק שבו הוא מרשה לעצמו להתרחק כמעט לגמרי מבגדים במובן המקובל של המילה.
בלאיש יצר לקולקציה ציפורים דמיוניות, כאלה שלא מבוססות על מין מוכר בטבע. הן נולדו על בובת הדיגום, מתוך משחק עם משי, נוצות, נפחים וצורות.
בתמונות מהמסלול אפשר לראות איך הרעיון הזה מתפתח. שמלת מיני ורודה שמורכבת משכבות צפופות של בד ומלמלות, עם חלק אחורי ארוך יותר שנע מאחורי הדוגמנית. שמלה בגווני בורדו וורוד עם גב חשוף, עיטורי נוצות גדולים וגדיל ארוך שיורד מהצוואר. ולוק שחור־לבן עצום ממדים, עם שכבות שנראות כמעט כמו כנפיים.
אלה לא בגדים שנועדו להשתלב בשקט במלתחה. יש בהם משהו תיאטרלי, לפעמים כמעט מוזר, אבל גם עבודת חומר שמסקרן להתעכב עליה.
ומה קרה כשהשחור נעלם?
לקראת הסיום, האווירה השתנתה. אחרי השחור, המטאליות והציפורים הצבעוניות, הופיעה קבוצה לבנה ורכה יותר, שבלאיש מדמה ללהקת ברבורים.
אחת השמלות הייתה עשויה משי בגוון ורוד בהיר, עם גב פתוח שמוקף במלמלות ותיק קטן בעל גדילים ארוכים. בדגמים אחרים הופיעו עבודות חבל וקליעה, גדילים לבנים שהשתלשלו כמעט עד הרצפה, ושכבות בד שקופות.
אחד הלוקים הבולטים שילב חלק עליון לבן במראה סרוג, עם פתחים בצדי הגוף וגדילים עבים, יחד עם חצאית ארוכה ורכה. דגם אחר היה בנוי כמעט כולו מגדילים לבנים שנעו עם הדוגמנית. בהמשך הגיעו גם שמלות לבנות עתירות שכבות ומלמלות, שנראו כמו ענני בד.
זה היה סיום הרבה יותר עדין מבחינת הצבע, אבל לא מבחינת הנוכחות. בלאיש לא ויתר על הנפחים ועל התנועה; הוא פשוט החליף את האפלה בלבן.
דווקא עכשיו, אחרי כל השנים האלה
הסיפור של BLACKSTAR יכול היה להסתיים בנוצות ובשמלות הלבנות. אבל מה שנשאר איתנו מהריאיון עם בלאיש הוא דווקא התיאור שלו את תהליך העבודה.
יש משהו מעניין במעצב שכבר גיבש כתב יד ברור, ובכל זאת מספר שרק עכשיו הוא מצליח להשתחרר ממנו קצת. אולי בגלל זה הקולקציה הזאת מרגישה כל כך אישית. היא מחזירה לבמה דמות מלפני 30 שנה, אבל לא מבקשת להישאר שם.
אחרי כל השחור, הנוצות והדרמה, דווקא המשפט הזה נותן לתצוגה משמעות אחרת. בלאיש לא רק חזר להתחלה שלו. הוא בדק מה עוד אפשר לעשות איתה.
התרעות פיקוד העורף